האביב האוקראיני

בשבילי אוקראינה היא סוג של אהבה אסורה. הרי איך אפשר לחבב מדינה שהסבה כל כך הרבה סבל למשפחתי?

"לא יודע מה להגיד לך… בשביל מה את טסה לשם?? אני, לא חוזר בחיים אחרי כל מה שעברנו… שום דבר לא השתנה במקום הזה!" אמר לי אבא באכזבה גלויה כשבישרתי לו שאני שוב טסה לקייב.

זה הביקור השלישי שלי. לפני ארבע שנים טסתי לאוקראינה לבדי, ולפני שנתיים וחצי חזרתי עם מאיה בתי, ימים ספורים לפני המהפכה – Maidan כמו שכינו אותה המקומיים.
באותה תקופה התחלתי לכתוב את הבלוג, והכתבה על קייב הייתה בין הראשונות.

אני מבינה את הכאב של הוריי, ומרגישה כמעט אשמה באהבתי המתפתחת לאוקראינה…
אני יודעת שהעבר היה קשה וגם ההווה שם לא פשוט בכלל… אבל בכל זאת משהו מושך אותי לחזור ולהכיר את המקום הזה מחדש.
למה?
שאלה מורכבת… אני חושבת שזה שילוב של חיפוש עצמי, סקרנות ויצר ההרפתקנות…
או שאולי זו התקווה לגלות אהבה "בין האתמול לעתיד, בין האוצר לתחתית…" 😉

הפעם שירה ומאיה הצטרפו אלי לטיול שורשים.
(כאן הכתבה על תיכנון הטיול הזה)

שכרנו חדר בבית פרטי בשכונה ירוקה בשם Kureniwka שבצפון העיר, אצל זוג מקומיים מקסימים – אירינה ואנדרי.
לגור שם הרגיש כמו בכפר – שקט ושלווה, עצי דובדבן, תפוח, וירקות בגינה… ועדיין רק 10 דקות ממרכז העיר. מקום מדליק וכיפי! 🙂
(כאן הקישור לבית ב-airbnb)

אנדרי הוא צייר ואנימטור, איש מרתק ומיוחד במינו. אירינה – רואת חשבון, מהנדסת, יזמית, זמרת לשעבר בלהקה אוקראינית שהייתה פופולרית בשנות ה-80 וה-90, וגם בשלנית מעולה. אשת חיל אמיתית. 🙂
שניהם פריקים של בריאות ואיכות הסביבה. אוכלים רק אוכל צמחוני וטבעוני. (טעים בטירוף!)

פעמיים ביום בכל עונה ובכל מזג האוויר הם מתרחצים במים קרים.
אנדרי סיפר לי שפעם הוא היה איש מאוד חולה, צרך המון תרופות, חי מאשפוז לאשפוז עד שהתוודע ל-"שיטת איבנוב", ושיקם לגמרי את בריאותו.
כבר 15 שנים הוא לא ראה אף רופא, ולא נטל אפילו כדור אחד.

הם חיים במציאות פוליטית וכלכלית מורכבת מאוד. מאז ה-Maidan שניהם איבדו את עבודתם. חברת האנימציה של אנדרי נסגרה, והחברה שבה עבדה אירינה הקפיאה את פעילותה באוקראינה.
הזוג נישאר ללא הכנסה בזמן שהממשלה החליטה לייקר את מחירי החשמל והמים בלא פחות מ- 700%, בזמן שהמטבע האוקראיני, גריבנה, התרסק מול הדולר וייקר את מחירי המזון והמחייה בכ-300%…

המצב ניראה בלתי אפשרי, ועדיין עיניהם מלאות באור ואהבה, הם כואבים אבל לא מרירים. מאמינים בכל ליבם שהשינוי הגדול כבר התחיל.

אירינה ואנדרי החליטו גם לעשות מעשה והצטרפו למפלגה צעירה בשם Spilna Sprava, שקמה ב-Maidan כאופוזיציה עממית. הם רוצים ליצור פוליטיקה אחרת, נקיה משחיתות, רוצים להשתחרר מחיבוק הדוב של רוסיה ולקיים מדינה עצמאית ומשגשגת, כזאת שמיטיבה עם תושביה.
כל חברי המפלגה הם אנשים פשוטים שפועלים בהתנדבות ללא שכר. פעם בשבוע הם מתכנסים כדי ללמוד יחסים בינלאומיים, תקשורת ופוליטיקה בתקווה להפוך לדור חדש של מנהיגים.

"בין האפל לנסתר
בעולמנו המר
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה…"

בחצר הבית גרים 11 חתולים, דור שלישי לזוג החתולים שאימצו פעם אירינה ואנדרי.
בשביל שירה ומאיה לא יכול היה להיות מקום מושלם מזה בכל אוקראינה. 🙂
החתולה הלבנה ששמה מרקיזה הפכה לחברה הכי טובה של הבנות.

פתחנו את הטיול במסיבת יום הולדת 3 למאיה. שירה דאגה לקישוטים ואנדרי שיתף פעולה בכיף. 🙂

השלמנו את החגיגות במופע קרקס (National Circus of Ukraine).
את הכרטיסים קניתי דרך האינטרנט עוד בישראל. המקומות הרחוקים נמכרו החל מ-$2, התפנקנו בשורות קרובות יותר תמורת $5.
המופע היה מעולה! 🙂

הבית שלנו שוכן בסמוך לבאבי יאר (Babi Yar Memorial). אנדרי התלווה אלינו לסיור באיזור.
זו הפעם הראשונה ששירה למדה על המלחמה והשואה. היא לא הפסיקה לבכות לנוכח האנדרטות לזכר הנספים. במיוחד ליד אנדרטת הילדים עם הליצן העצוב.

גלינה, חברתה הטובה של אירינה, ניצלה כאן בנס בהיותה ילדונת קטנה כבת שנתיים.
הם עמדו בתור המוות כשאישה אוקראינית זרה חלפה על פניהם. אימה של גלינה הביטה לה בעיניים, ושתי הנשים הבינו אחת את השניה בלי מילים.
כשהחייל הנאצי הסתובב, אימה דחפה אותה הצידה אל תוך זרועותיה של האישה הזרה, וזאת מיד חיבקה את גלינה כאילו הייתה הילדה שלה.
החייל הסתובב. הוא הבחין שמשהו קרה. "זו הבת שלך?" הוא שאל את האישה.
"כן!" היא ענתה בביטחון ומיד הסתלקה.

אישה צעירה עצרה לא רחוק מאיתנו והחלה לזרוק גרעינים לציפורים. שירה ניגשה אליה בעיניים דומעות ובלי מילים הושיטה יד כדי לבקש גם.
האישה חייכה אליה, ליטפה את ראשה, וכמובן שפכה אל תוך כף ידה גרעינים.
"תודה!" אמרתי לה, "הגעת בדיוק בזמן…"
היונים הצליחו לטשטש מעט את העצב של המקום.
היום באבי יאר הוא פארק יפהפה, ירוק ושקט…

למחרת היה גשום למדי לטיול בעיר, אז נסענו לפארק המים המקורה (Dream Island Aquapark) בקניון שבשכונת Obolon.
הכניסה עלתה $16 לשלושתינו יחד. כלום-כסף במושגים שלנו, אבל עם שכר ממוצע של $180 לחודש, מעטות המשפחות המקומיות שיכולות להרשות לעצמן לבלות כאן…
המקום היה מדהים! מתקני מים, ג'ימבורי, משחקים, מסעדות עם אוכל מעולה… בקיצור, לבנות שלי לא הייתה שום סיבה לצאת משם מהבוקר עד הערב. 😉

אחרי הביקור בפארק המים עשינו סיבוב קצר בקניון (Dream Town Mall) וארוחת סושי. עוד פינוק של עשירים במושגים של אוקראינה, הארוחה עלתה $12.

Ashan היא רשת הסופרמרקטים המגניבה ביותר בקייב. מקום ענק שאפשר לקנות בו פחות או יותר הכל.
רוב המוצרים כאן מאוד זולים, למעט המותגים הבינלאומיים ומוצרי יבוא.
התרגשנו לפגוש את הגמבה הישראלית על המדף. 🙂

תיאטרון הבובות של קייב (Kyiv Puppet Theater) מציג כבר יותר מ-90 שנים.
למרות שההצגה הייתה באוקראינית והילדות שלי לא הבינו מילה, הן נהנו בטירוף! אפילו חזרנו להצגה נוספת.
כשמכירים את העלילה זה עוזר לילדים לצפות בהצגה בכל שפה, וכשלא מכירים – הם פשוט מפעילים את הדימיון. 😉
הכרטיסים עלו $2 לאדם.

התיאטרון שוכן במקום ציורי במרכז העיר, בסמוך למוזיאון המים (Water Museum) ופארק מרינסקי (Mariinsky Park), שניהם שווים ביקור.

בבניין התיאטרון מוצגת תערוכת בובות ממיטב הצגות העבר.
המשגיחה החביבה, אירינה מקסימובנה, מכירה כאן כל דמות ואת הסיפור שמאחוריה. כששמעה שהגענו מישראל, ערכה לנו סיור פרטי בהתלהבות.

התעניינתי גם בשלומה. הסתקרנתי איך היא חווה ושורדת את המציאות האוקראינית.
"אכן לא פשוט, אבל מצבי טוב יותר משל פנסיונר ממוצע. אני מקבלת פנסיה של $50 ועובדת כאן תמורת עוד $50. בנוסף, יש לי גינה קטנה שאני מגדלת בה קצת פירות וירקות…
ובאשר לפוליטיקה – יש לנו דור צעיר נפלא. אני סומכת על הצעירים שיעשו את השינוי.
קשה, אבל אני מסתדרת ואפילו הולכת להצגות ואופרות מדי פעם!" היא סיימה את המשפט בחיוך. 🙂

קייב נפלאה באביב – אלגנטית, ירוקה ופורחת.
כיף לשוטט במרכז העיר. מכיכר העצמאות (Maidan Nezalezhnosti), דרך הרחוב הראשי קרשטיק (Khreshchatyk Street), לעלות לכנסיית סופיה הקדושה (Saint Sophia Cathedral) וממנה לכנסיית St. Michael's Cathedrale.
נהנינו מהאווירה, מהשמש הזורחת, ומאנשים חביבים בדרכינו. 🙂

המשכנו למורד אנדרייבסקי (Andriyivski Uzviz), הרחוב הציורי עם שוק האומנים.

ועצרנו למנוחה בכיכר קטנה (Kontraktova Square) שם ניגן פסנתרן באמצע הרחוב. הוא ניגן מדהים!
המוסיקה שלו השתלבה עם רעשי העיר ויצרה אווירה מיוחדת במינה.
אנשים עצרו כדי להאזין לו ומחאו כפיים בכל פעם שסיים לנגן יצירה.
כמובן ששלחתי את שירה לשים לו כסף בקופסה. 🙂

בילינו שם שעה ארוכה, האיש ניגן וניגן…
פתאום הוא הפסיק לנגן והתחיל להתקפל, ואז העיף בי מבט חטוף. רגע אחרי זה הוא הזדקף והתחיל לצעוד לעברי.
באותו הרגע הוא ניראה לי מפחיד: גבוה עם זקן, מבט קודר… החסרתי פעימה.
אמאל'ה! חשבתי לעצמי. מה הוא רוצה ממני?

"ראיתי שצילמת אותי. אכפת לך לשלוח לי כמה תמונות למייל? אני אכתוב לך את הכתובת…" הוא אמר בקול נעים וידידותי.
לקח לי רגע להתעשת. "אהה… בטח…"
"מאיפה אתם?" הוא שאל.
"מישראל…"
האיש עבר לדבר בעברית – "שלום! אני מלחין. רוצה שאנגן לך שיר שכתבתי על ירושלים?" 🙂

עכשיו הייתי המומה מהמפגש. 🙂
ניגשנו לפסנתר והוא התחיל לנגן.
"רגע! חכה, אני רוצה להסריט את זה. תוכל בבקשה להתחיל מהתחלה?"

קירילו קוסטיוקובסקי הוא מלחין יהודי שחולם לבקר ולהופיע בישראל.
עקב המצב הכלכלי הקשה הוא נאלץ כעת לנגן ברחוב כדי להתפרנס…

"תגידי, את מלמדת את הילדה שלך לנגן?" הוא שאל אותי פתאום.
"לא… היא בחוג ריקוד…"
"לא טוב.. בואי!" הוא קרא לשירה. "רוצה אני אלמד אותך לנגן?"

צפיתי בשיעור המאולתר בהתרגשות ותהיתי מאיפה האיש המדהים הזה שואב את האופטימיות שלו? הוא מנגן ברחוב ובקושי מתפרנס, איך אין בו טיפת מרירות?!
ויש לו מספיק אהבה וסבלנות ללמד נגינה ילדה קטנה שפגש לפני חמש דקות.

אני לא יכולה לסדר לקירילו להופיע בארץ, אבל אם אתם, הקוראים של הבלוג שלי, עוסקים בתחום ויכולים לעזור לו להגשים את חלומו – צרו איתו קשר. כאן  דף הפייסבוק שלו.

"בין הבלבול לאסון
תדעו שיש פתרון
קוראים לזה אהבה…"

אחרי כמה ימים בביתם של אירינה ואנדרי כבר הרגשנו כמו משפחה. 🙂
יצאנו ביחד לטיול בגן הבוטני שבמרכז העיר (A. V. Fomin Botanical Garden)  לצפות בפריחת המגנוליה,

ולשחק בגן השעשועים בטבע.

Pirogovo Open-Air Museum –  זה מקום מדליק! מוזיאון פתוח של חיי הכפר שמרוכזים בו בתים מאיזורים שונים של אוקראינה ופארק טבע ענק עם עצי פרי וקטיף חופשי בקיץ.
אפשר לטייל ברגל או לשכור אופניים. יש כאן גם פעילות רכיבה על סוסים ומסעדות עם האוכל המסורתי הטעים בטירוף! 🙂
שווה לבוא לכאן ליום שלם. מחיר הכניסה $2 לאדם.

צפינו בחיי הכפר של פעם ולמדנו על המסורת האוקראינית.

למשל שהזר מעל הדלת הוא סוג של מזוזה.
כשלמשפחה כפרית נולדה בת, אבא היה שותל עץ מורן (Kalina) בגינה, שסימל כי בבית הזה גדלה כלה לעתיד.
וכשהנערה הגיעה לבגרות והייתה מוכנה להינשא, אביה היה בונה "מעבר" ליד שער הכניסה לבית.
בחורים צעירים היו ניגשים לשם ומשוחחים איתה. בחיר ליבה היה עובר מעל "המדרגה" ונכנס לחצר הבית. 🙂

אנדרי לא מפספס שום הזדמנות לטבול במים קרים. 🙂
לא רחוק ממוזיאון הכפר שוכן מעיין עם מים קדושים וקפואים בטירוף. קפצנו לשם בדרך הביתה לעוד טיול טבע קצר. אנדרי טבל והציע גם לי.
"בואי, זו הזדמנות נהדרת בשבילך להתחיל!" הוא אמר בחיוך שובב.
נגעתי במים. בררררררררררר….
"סורי, לא הבאתי את בגד הים שלי…" 😉

Kiev-Pechersk Lavra – הוא המקום הקדוש ביותר באוקראינה.
זה מתחם ענק ויפהפה של מנזרים וכנסיות שפרוס על הגדה הימנית של נהר הדנייפר.
מאוד נהנינו לבלות שם וגם קיבלנו המלצה נהדרת מאירינה ואנדרי לאכול ארוחת צהריים בחדר האוכל של הנזירים – trapeznaya. היה מעולה! 🙂

פארק Rodina Mat שוכן בסמוך ללאוורה קייב-פצ'רסק, בילינו שם את אחר הצהריים.

פארק שבצ'נקו (Shevchenko Park) – היה פשוט כיף!
פנסיונרים שיחקו שחמט, המון רוכבי אופניים ומשפחות עם ילדים. עצי הערמון, פרחים, שמש אביבית נעימה…
האווירה הנפלאה בפארק גרמה לי להרגיש שהחיים כאן ממשיכים למרות הכל. 🙂
"בין הזיוף לאמת
בין כל מה שחי למת
ישנה אהבה…"

מפארק שבצ'נקו המשכנו לקרישטיק. חלפנו על פני הפסל של שלום עליכם, נכנסנו לצפות במופע ילדים במרכז הקניות "גוליבר", ואכלנו צהריים ב"פוזטה חאטה" – רשת המסעדות האהובה עלי בקייב.

בקרישטיק נכנסנו לממלכת השוקולד של אוקראינה – רושן.
תמכנו בנשיא, כמו שמתלוצצים המקומיים על קניית השוקולדים כאן. 😉
מפעל רושן שייך לנשיא אוקראינה פטרו פורושנקו. לפי החוק פורושנקו היה חייב למכור את עסקיו עם כניסתו לתפקיד, אך לפי טענתו לא נמצא קונה…

תכננו לטייל שבוע בקייב ולהמשיך הלאה, אבל לא מיצינו את העיר. וגם היה לנו קשה להיפרד מאירינה, אנדרי והחתולים… אז נישארנו אצלם לעוד שבוע. 🙂

ביום ראשון אנדרי ואירינה הזמינו אותנו להצטרף למפגש חברים ביער שבפרברי קייב.
(Holosiivskyi National Park)
זהו מפגש של "איבנובצי", האנשים שמנהלים אורח חיים בריאי לפי שיטת איבנוב.
אחד הכללים בשיטה הוא לצום יום בשבוע. כך שכל יום שבת הם צמים, ואז נפגשים לארוחה משותפת של שבירת הצום בימי ראשון.
וכמובן משלבים במפגש תוכנית אומנותית. 🙂

מי זה איבנוב, ומה הרעיון שלו?
פורפירי איבנוב נולד ב-1898 בכפר קטן במזרח אוקראינה.
כשהיה בן 35 מחלת הסרטן פגעה באחת מידיו. הרופאים לא יכלו לסייע והמחלה החמירה עד כדי כך שלא יכול היה לתפקד יותר. בייאושו החליט איבנוב להאיץ את התהליך ולסיים את חייו. הוא התהלך עירום ברחובות הקפואים כדי להצטנן, אך לא השיג את מטרתו. הוא שפך על עצמו מי קרח, אך זה לא הועיל. הוא חזר על ניסיונותיו לחלות בהצטננות פעם אחר פעם, אך במקום להיחלש גילה שבעצם הוא הולך ומתחזק, מתמלא בתשוקה לחיים ובשמחה. עד שלפתע מחלת הסרטן נסוגה. כאשר הבחין בכך, המשיך בניסויים שעשה על עצמו עד להחלמה מלאה.

עם השנים הוא פיתח שיטה שכוללת 12 כללים. המטרה של איבנוב הייתה להאריך את חיי האדם משמעותית, ואף לנצח את המוות.
כאן הכתבה על איבנוב בעברית
בתמונה כתובים עיקרי הכללים – להגדלה לחצו עליה.

אוקראינים אוהבים מאוד פעילויות פנאי בטבע. פגשנו ילדים מחוג ניווטי שטח, רוכבי אופניים ודייגים. משפחות עשו פיקניק סביב האגם.
שירה ומאיה האכילו ברווזים. בהמלצתו של אנדרי קנינו מראש הרבה לחם במיוחד עבורם. 🙂

Experimentanium – הוא מוזיאון המדע או משחקיה מדעית.
לשירה היו המון שאלות, וגם אני הייתי סקרנית להבין יותר על "איך זה עובד?" ו-"למה זה קורה?".

אז לקחנו מדריך פרטי שהסביר לנו איך נוצר טורנדו, ממה מורכב האור, איך שירה מצליחה להרים את עצמה, איך פועל יו-יו… וכך עברנו על כל המתקנים במוזיאון. 🙂
הכניסה עלתה $4 לאדם, שעת הדרכה פרטית – $6.
המדריך דיבר אנגלית מעולה!

היום האחרון בקייב היה מלא דמעות. התקשינו לעזוב.
"אימא, את בטוחה שעברו שבועיים? אני ספרתי כל יום ועבר רק שבוע…" בכתה שירה בארוחת הבוקר בבית. "אולי לפחות ניקח איתנו חתול אחד?"

לפני טיסת הלילה יצאנו לטייל בפארק הניצחון Victory Park.

בערב אנדרי ואירינה ליוו אותנו לרכב.
"אני מרגיש שהמשפחה שלי קטנה עכשיו…" אמר אנדרי בעצב.
"לדעתי היא דווקא גדלה עכשיו!" עניתי לו בחיוך. 🙂

"בין האתמול לעתיד
בין האוצר לתחתית
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה…"

עדכון לכתבה: 
כעבור שמונה חודשים אחרי הטיול שלנו בקייב אירינה ואנדריי נחתו בישראל, ולקחנו אותם לסיור בלתי נשכח בארץ הקודש.
הם נהנו והתרגשו לבקר במקומות הקדושים לנוצרים בירושלים, ביפו, ובכנרת. וגם שמחו להכיר את מנהגי יהדות, את חיי היום יום שלנו, לטעום פלאפל, חומוס, ג'חנון, חריף…
וכמובן שהחברים גם ניצלו הזדמנות לטבול בים ובירדנית. אחרי מי קרח של החורף האוקראיני, החורף הישראלי שלנו הרגיש להם חמים ונעים. 😉
לכבוד הטיול אנדריי הפתיע אותנו במתנה מרגשת – הוא צייר את דיוקנן של שירה ומאיה.
ואירינה לימדה אותי לבשל בורשט אוקראיני שכל כך התגעגעתי אליו. 🙂