ברצלונה – עיר הקסמים שאוהבת ילדים

לפני כמעט שלוש שנים עמדתי מול פסלי החול האלה לבדי ופינטזתי לחזור לכאן עם הילדים. ידעתי שהם יתאהבו בברצלונה. והינה אנחנו כאן! 🙂

הפעם, מאוד רציתי לשהות במרכז העיר, ליד שדרת לה רמבלה (La Rambla), בחלקה הדרומי, שקרוב לים.
אבל אפילו בנובמבר, בתי המלון באיזור הזה עלו הרבה מעבר לתקציב שלי. גם הדירות שמצאתי באייר בי אנד בי, לא היו זולות במרכז…
כדרכי, המשכתי לערוך חיפושים קצרים מדי שבוע. היה לנו מספיק זמן עד הטיסה – את הכרטיסים קנינו חודשיים מראש.

שלושה שבועות לפני הטיול שמתי לב שנוספה דירה חדשה ל-airbnb, בדיוק במיקום החלומות שלי. מחירה היה מפתיע – 25 יורו ללילה עבור שלושה דיירים יחד!
בעל הבית השתגע?? זה אמיתי??
שלחתי הודעה לג'נסיס, בעלת הדירה. היא הגיבה בסירוב וכתבה שיש לה רק שלושה מקומות לינה, ואנחנו ארבעה.
כשאני מחפשת בתים באייר בי אנד בי, וכותבת שנגיע עם שלושה ילדים, יש אנשים שעונים בשלילה מנומסת, שכביכול הסירוב לא קשור אלינו. אני מבינה אותם ולא מתעקשת.
לא לכולם מתאים לארח שובבים קטנים. (למרות שצברנו חוות דעת שמעידות עלינו כדיירים מעולים!)
אבל כל כך רציתי את הדירה הזאת… היא קרובה לפסל קולומבוס, ליד הים, בין רמבלס לרמבלה דל ראוול, חמש דקות משוק סנט ג'וזף, עשר דקות מכיכר קטלוניה, במרחק הליכה מכיכר אספניה, ממזרקת הקסם ומפארק המצודה…
בשבילי, לא היה מיקום מושלם מזה לטיול בברצלונה!

גייסתי את כל החוצפה שלי, וכתבתי לג'ני למרות הסירוב שלה:
"נוכל להסתדר עם שלושה מקומות לינה, אם זה בסדר מבחינתך כמובן…"

וזה עבד!
אמנם ג'ני ביקשה 30 יורו ללילה במקום 25, אבל זה בקטנה. זרמתי. 🙂

הטיסה ממילנו לברצלונה הייתה קייטנה, לעומת הטירונות שעברנו בדרך מתל אביב למילנו. 😉
זו הפעם הראשונה שטסנו עם ריאנאייר והם היו מצויינים!

משדה התעופה בברצלונה לקחנו Aerobus לכיכר קטלוניה ומשם המשכנו ברגל לדירה של ג'ני דרך רמבלס.
כיף לטייל עם התרמיל ובלי המזוודות. חסכנו מונית והרווחנו סיור בעיר. 🙂

פנינו ימינה מלה רמבלה ומצאנו בקלות את הבניין שלנו. צלצלתי באינטרקום, וג'ני פתחה את הדלת.
בוקר טוב ברצלונה… קומה רביעית (על עמודים), בלי מעלית, והמדרגות צרות ותלולות… ואנחנו עם עגלה (ששוקלת לבדה 15 קילו)… אופס!

עליתי עם שירה והשארתי את תום עם מאיה בעגלה למטה.
הנחתי את התרמיל בדירה וירדתי בחזרה עם ג'ני, שהתנדבה לעזור.
אני לקחתי את מאיה והיא הרימה את העגלה המקופלת.
זה היה מבצע…
יהיה לנו שבוע מאתגר. בכל פעם איאלץ לעלות ולרדת פעמיים: עם מאיה והעגלה בנפרד.
10 קומות, לפחות פעמיים ביום, ועוד לסחוב משקל מכובד…
"מדרגות הן אימון מעולה לסקי. אחרי שבוע כזה השרירים שלי יהיו פיקס לחופשת החורף שלנו…" כהרגלי, ניסיתי להתבדח על המצב. 🙂

הדירה הייתה כיפית וג'ני פשוט מקסימונת! היא עברה לברצלונה רק לפני כמה שבועת מגרנדה (Granada), שבאיזור אנדלוסיה בדרום ספרד.
"אני מכירה מישהו מהאיזור שלך… דון קישוט!" צחקתי.
ג'ני היא כימאית, שהתקבלה למשרה במעבדה בברצלונה.
היא שכרה את הדירה הזאת לשלושה חודשים כי הייתה חייבת להתחיל לעבוד. החל מינואר תעבור לדירה זולה בהרבה מחוץ למרכז העיר.
בינתיים חברים המליצו לה להירשם לאייר בי אנד בי, ולממן את השכירות היקרה בעזרת תיירים כמונו. 🙂
"לא הכרתי את airbnb, נרשמתי ונתתי מחיר זול כדי שתהיה היענות מהירה. רציתי רק לממן את השכירות, לא להתעשר…" סיפרה לי ג'ני.

אירופה קרה בנובמבר, אבל בברצלונה חיכה לנו שבוע כמעט קיצי. ברצלונה נהדרת כיעד חם לחורף. מזג האוויר כאן מאוד דומה לזה של ישראל.

אחרי ארוחת בוקר היינו מוכנים לטרוף את העיר. חשבתי לפתוח את הטיול בפארק גאודי.
אבל קודם צריך לצלוח את "מבצע עגלה" – 10 הקומות ביציאה מהבניין…
ירדתי ללובי עם הילדים ועליתי בחזרה.
כשירדתי לקומה השלישית, שמעתי בכי של מאיה ורגע אחרי זה צרחה מחרישת אוזניים של שירה – "אימאאאאאאא!!!! בואי מהר!!! אימאאאאאא!!!! אימאאאאא….!!!"
הצעקה של שירה מילאה את כל חלל המדרגות והד העצים אותה. לא היה טעם לשאול מה קרה, כי לא יכולתי לנצח את הווליום שלה. היא נשמעה היסטרית לגמרי.
פשוט עזבתי את העגלה וטסתי למטה. בדרך ניסיתי לפענח את המצב: לא שמעתי שום רעש שקדם לבכי. בבניין היה שקט מוחלט. אז מאיה כניראה לא נפלה. לא שמעתי גם שמישהו פתח דלת כניסה או דלת של דירה…
גייסתי את כל הכוחות שלי, הייתי מוכנה לקרב עם נחש, חייזר או בן אדם – הייתי מוכנה לה-כ-ל.

ירדתי למטה. בלובי לא היה נחש וגם לא חייזר. מאיה הושיטה לי יד עם שריטה באצבע ועליה טיפה עגולה של דם.
"אימא, פצע…" אמרה לי הקטנטונת בעיניים דומעות.
שירה עדיין הייתה היסטרית. "אימא, בואי ניקח את מאיה לרופא! מהר…"
הוצאתי מהתיק את ערכת העזרה הראשונה. ניקיתי את הפצע של מאיה ושמתי פולידין. תוך כדי דיברתי עם שירה בניסיון להרגיע אותה.
שירה המשיכה להתייפח בבכי. "אימא, למאיה תישאר צלקת? הלב שלי כואב ליראות את הפצע שלה…"
ילדונת רגישה שלי… ישבתי על המדרגות וחיבקתי את הבנות. לאט לאט הרגענו דופק. ביקשתי משירה לספר מה קרה.
"מאיה שיחקה עם תיבת הדואר הזאת…"
ישבנו עוד קצת. הילדים נרגעו. אצלי המתח התחלף בעייפות. הרגשתי שאם לא נקום עכשיו – כבר לא יהיה לי כוח.
"יאללה, בואו נצא לטייל! שבו בלי לקום שלוש דקות. אני אעלה להביא את העגלה."

"מבצע עגלה" הושלם בהצלחה. ובתוך עשר דקות כבר הצטלמנו עם אנשי הפסלים בלה רמבלה.
הילדים ניראו סבבה, אבל אני הייתי מותשת. לא היו לי כוחות להמשיך לפארק גאודי.
הרגשתי שאני חייבת פתרון לעגלה.

ההשראה הגיעה מחניית האופניים שראיתי – נקשור את העגלה למטה בלובי של הבניין!
"נכון, כמו שקשרנו אותה בשטוקהולם, ליד הבית של בילבי". שירה מיד קלטה את הרעיון. "אימא, יש לך עדיין את השרשרת הוורודה ההיא?"
"השרשרת משבדיה נשארה בארץ, אבל בואו ננסה להשיג אחת אחרת בברצלונה."

נכנסתי לאפליקציית TripAdvisor ועשיתי חיפוש של השכרות אופניים. ראיתי שמאתיים מטרים מאיתנו נמצאת חנות בשם "El Ciclo". גולשים כתבו עליה חוות דעת אוהדות. כמה מהם ציינו שמדובר בהשכרת אופניים ידידותית למשפחה. מגניב!
אמנם לא ידעתי אם יש להם השכרת שרשראות, אבל היותם family-friendly עודדה אותי לנסות לבדוק.

בכניסה לחנות פגשנו את רמירו עם אנבת' ואוליביה הקטנה.
וכמובן שקיבלנו שרשרת לעגלה! 🙂

וגם אופניים משפחתיים. 😉
האנרגיה חזרה!
רמירו צייד אותי במפה עם מסלול ויצאנו להכיר את ברצלונה על גלגלים. איזה כיף!
(האופניים התגלו כמאוד נוחים ופשוטים לתפעול).

טיול כזה לא יכולתי לתכנן מראש – לא היה לי מושג שקיימים כאלה אופניים.
גיליתי אותם בזכות קומה רביעית בלי מעלית. 😉
איזו פתיחה חלומית לטיול!

בערב קפצנו לשוק סנט ג'וזף – לה בוקריה. (Mercat de Sant Josep)
אכלנו ארוחת ערב בהליכה בין הדוכנים וקינחנו בארטיק פירות טבעי.
השוק הזה נחשב לאחד משווקי האוכל הטובים והיפים בעולם. בתור אחת שאוהבת לאכול, הוא אטרקציית חובה בברצלונה! 😉

לפני הכניסה לבניין שלנו שמתי לב למלון – Onix Liceo וצץ לי רעיון…
נכנסנו ללובי וביקשתי מפקיד הקבלה לחנות את העגלה שלנו במלון. הוא חייך והסכים מיד. אישרו לי להשאיר את העגלה בחדר מזוודות כל השבוע!
תודה ענקית לצוות המלון הנפלא הזה. 🙂

למחרת בבוקר החזרנו את שרשרת האופניים לרמירו. לא נצטרך אותה יותר.
נלך היום לפארק גאודי (פארק גואל).
לפני הכניסה למטרו הילדים ביקשו לשחק קצת. תום המציא משחק בתוך העיגול הצבעוני באמצע של לה רמבלה.
המשחק של השובבים שלי הפך לאטרקציה תיירותית ועוברי אורח צילמו אותם. שקלתי אפילו להציב לידם כובע. 😉

בכניסה לפארק גואל פגשו את פנינו מוכרי המזכרות. יאללה, הכל ביורו!
בכל פינה בעולם, הקשקושים האלה מצליחים למגנט את שירה. כדי לא להתווכח על כל קשקוש, נתתי לה דמי כיס לטיול, שתקנה בכסף שלה כל מה שיתחשק לה. הבעיה שכבר אתמול היא "השקיעה" את כל התקציב בקשקושים של לה רמבלה. (למרות שתום יעץ לה לשמור חלק מהכסף להמשך הטיול).
עכשיו לא יכולנו ליהנות מהפארק כי שירה עצרה ליד כל מוכר.
"אבל אימאאאא… אני רוצה את זה…"
ואז עלה לי רעיון.
"תמכרי את הקשקושים שקנית, הרי הם כבר לא מעניינים אותך, ותקני כאן חדשים."
הרעיון שלי איתגר גם את תום. הילדים התיידדו עם אחד המוכרים, התיישבו לידו והניחו גם את "הסחורה" שלהם על המחצלת שלו.
Ber, ניראה מרוצה מהעסקה. שירה, מאיה ותום משכו אליו את תשומת לבם של התיירים, והמכירות שגשגו.

אחרי כשעתיים הצעתי להמשיך את הסיור בפארק.
"אימא, אבל עוד לא קנו אף אחד מהקשקושים שלי… מכרנו רק את שלו…"
לפני שהספקתי לענות לה, Ber הבין את המצב, וסימן לשירה לבחור לעצמה מתנות מהמחצלת שלו כתגמול על עבודתה. 🙂

שירה זרחה מאושר. עכשיו יכולנו ליהנות מהפארק, להעריך עיצובים של גאודי ולהאזין למופע מוסיקלי מאולתר.

אחר הצהריים גילינו משחקיה קטנה בפארק גואל. מתברר שתושבי ברצלונה מגיעים לכאן עם הילדים לנשום אוויר. פארק גואל הוא "גינה ליד הבית" עבורם.
הצטרפנו בשמחה למקומיים. 😉

בערב טיילנו שוב בלה רמבלה והלכנו לאכול ארוחת ערב ברמבלה דל ראוול (Rambla del Raval), האיזור הפחות תיירותי במרכז ברצלונה.
הבית שלנו שוכן בדיוק באמצע: שלוש דקות ימינה – לה רמבלה, שם כיף לטייל. שלוש דקות שמאלה – רמבלה דל ראוול, שם זול לאכול.

לטיול יום אל מחוץ לעיר התלבטנו בין פיגראס (עיר הולדתו של סלבדור דאלי), למונטסראט.

הר מונטסראט נמצא במרחק של שעה נסיעה מברצלונה. שם שוכן המנזר המפורסם "סנטה מריה דה מונטסראט" – המקום הקדוש ביותר בקטלוניה וגם איזור מרהיב ביופיו.
נסענו למונטסראט ברכבת מכיכר אספניה (Plaza de España). ועלינו אל המנזר ברכבל.

פירוש השם "מונטסראט" הוא "הר שיני המסור", בזכות המראה האותנטי של ההרים שמזכירים שינים גדולות.
מסביב למנזר יש מסלולי הליכה בשמורת טבע יפיפייה.

כאן מאוד אוהבים ישראלים. ובזכות!
בשנות השמונים, האוניברסיטה העברית סייעה לשחזר את השפה הקטלאנית בשיתוף פעולה עם הנזירים ממונטסראט, שהצליחו לשמר כאן כתבים עתיקים.
בכניסה למנזר מתנוסס הכיתוב URBS BEATA JERUSALEM DICTA PACIS VISIO.
מילות פתיחה של המנון עתיק – אהבה ושלום יגיעו מירושלים, העיר הקדושה.
(Blessed City of Jerusalem, vision of peace and love)
מרגששש… 🙂

אם יתמזל מזלכם, תשמעו שירה של מקהלת הילדים במנזר. הפעם לא יצא לנו, אבל בטיול הקודם הגעתי לכאן בזמן המופע ומאוד נהנתי!

בצמוד למנזר יש שוק גבינות וממתקים קטלאניים. אחת המוכרות בשוק, ששמה אלזה, מדברת עברית מרשימה ואפילו עברתה את שמה לאלישבע כהצדעה לתיירים כחול לבן 😉

את היום האחרון בברצלונה בילינו בים. בבוקר היה קריר.

אבל לקראת הצהריים זרחה השמש וחזרנו לקיץ. 🙂
"אימא, את רואה, טוב שלא ויתרנו על הים בגלל שהיה קר…" צהלה שירה, שרצתה ללכת לחוף כבר מהיום הראשון כאן. בבוקר ניסיתי לשכנע אותה לשנות תוכניות, אבל היא התעקשה.
יפה שלי, ניצחת בגדול וזכית ביום כיף שלך כמו שרצית! ❤

ובערב תום זכה ביום כיף שלו – משחק הכדורסל של יורוליג ב- Camp Nou.
את הכרטיסים למשחק קניתי באינטרנט, באתר הבית של המועדון FCB. (קונים כאן גם כרטיסים לכדורגל)
כמה עלו הכרטיסים למשחק?
12 יורו לאדם.
כן, מסתבר שמאוד פשוט להרכיב גם חבילת ספורט עצמאית בכלום-כסף. 🙂

תום משחק כדורסל כבר כמה שנים. זכיתי בפרשן פרטי, שהסביר לי כל מהלך. 🙂
המשחק היה נהדר! מאוד מותח. תחילה ברצלונה הובילו בכמה נקודות, אבל ברבע השלישי המצב התהפך, וניראה היה שהקבוצה הרוסית תנצח.
אבל מי שניצח בפועל, היו דווקא אוהדי ברצלונה. בדקות האחרונות, הם גרמו למהפך באמצעות שריקות אדירות. הרעש היה מחרפן… הרוסים "איבדו את הראש" ברגעים מכריעים, ולא הצליחו לקלוע אפילו זריקות עונשין משתיים.

למחרת חזרנו לאיטליה בטיסת ריאנאייר.

"אימא, מה הטיול הבא שלנו?" שאלו השובבים בלי הפסקה עוד בטרם נחתנו בישראל. 🙂
את הלילה לפני הטיסה לארץ בילינו שוב במלון Moxy, מול טרמינל 2 במלפנסה.

אטרקציות בברצלונה
בתי מלון בברצלונה
אוכל כשר בברצלונה
טיסות לברצלונה