טיול משפחתי ללטביה – בין שלכת לשלג הראשון

לטוס ללטביה בסוף אוקטובר נשמע לי תחילה כמו טיול קפוא, אבל כרגיל, אנחנו זורמים בעקבות הטיסות הזולות. ואם מצאתי כרטיסים ב-46 יורו לכיוון לחופשת סוכות, סימן שאנחנו יוצאים לדרך! 😉
(הכתבה על הכנת הטיול כאן)
הצטיידנו במעילי הסקי, כפפות וכובע, קיבלנו את ברכת הדרך בדוכן חב"ד בנתב"ג, ופנינו לפעילות המסורתית במשחקיה, שם התחלנו את ההרפתקה הלטבית שלנו בלי להרגיש…

ילדונת קטנה התגלגלה על מזרון הג'ימבורי ישר אלינו, והבנות שלי שיחקו ביחד איתה עד שקראתי להן ללכת למטוס.
"אימא, לאה מבינה קצת עברית!" סיפרה לי שירה בדרך לבורדינג, "אבל היא לא מישראל, היא גרה בריגה… אולי היא טסה במטוס שלנו?"
ואכן כך, כמה דקות אחרינו הגיעה גם לאה לאותו שער העליה למטוס עם הוריה ואחותה הקטנה אמאיה.
שירה ולאה שמחו והתחבקו כאילו היו חברות ותיקות שנפגשו אחרי פרידה ארוכה. 🙂

איגור וז'אנה, ההורים של הילדות, סיפרו לי שהם היו בביקור משפחתי בארץ, ושלאה יודעת עברית כי היא הולכת לגן ילדים יהודי בריגה.
שוחחנו ארוכות גם בטיסה והחלפנו מיילים.
"בואו לבית הקפה שלנו בעיר העתיקה של ריגה. מבטיח לך, שלא משנה כמה טיילת, בכזה בית קפה מיוחד לא ביקרת עדיין!" אמר לי איגור רגע לפני הנחיתה, ואז הביט בגאווה באשתו – "זה הבייבי שלה, היא אחראית לקסם…" 🙂

התוכנית לטיול הזה היא מאוד פשוטה:
משדה התעופה ניסע לצסיס, שהיא העיר העתיקה ביותר בלטביה, ונעשה סביבה טיול כוכב.
בשבוע השני נחזור לכיוון ריגה ונתארח בכפר לנגסטיני שבפאתי העיר. גם שם נעשה טיול כוכב.
את נקודות העניין והאטרקציות נבחר תוך כדי תנועה: נרגיש את המקום, ניעזר בחברינו המקומיים, ואם יהיה צורך נשלים מידע באינטרנט.
בשני המקומות נתארח אצל משפחות מקומיות שמצאתי דרך אייר בי אנד בי. מגורים כאלה הם תמיד חוויה!
חיכיתי במיוחד לפגוש את אליס, המארחת שלנו מצסיס. גם היא טיילת נלהבת, חשבתי שיהיה מדליק להכיר.

אבל שבוע לפני הטיול קיבלתי ממנה הודעה מפתיעה:
"זואי, אני ממש מתנצלת שלא אוכל לפגוש אותך, אבל מצאתי טיסה זולה לפורטוגל ומשם אמשיך בשייט למקסיקו. ידיד הציע לי עבודה על אונייה, כך שאוכל להגיע לדרום אמריקה בחינם, ואף לקבל שכר פעוט. אני מזמן חולמת על טיול גדול כזה, ועד עכשיו לא מצאתי דרך לממן אותו. סוף סוף יש לי הזדמנות. את בטח מבינה אותי… אבל אל דאגה, אימא שלי תארח אתכם במקומי, את תיהני איתה, היא מגניבה!"
התאכזבתי מעט שלא אוכל לפגוש את אליס. וגם כמה מגניבה יכולה כבר להיות האימא שלה…?? חשבתי לעצמי.
בכל מקרה, הבנתי לליבה. הרי במקומה גם אני בוודאי הייתי תופסת הזדמנות כזאת בשתי ידיים.

הגענו לצסיס בחשכה. התברברתי ברחובות המנומנמים של העיירה. רוח קרה של אוקטובר הקפיאה אותי בכל פעם שיצאתי מהרכב לבדוק את מספרי הבתים. הייתי עייפה מהדרך וגם חסרת אנרגיה.
אחרי כמה סיבובים ויתרתי על ניסיונות החיפוש והתקשרתי למספר הטלפון שאליס נתנה לי.
"זואי?" אמה ענתה לי מיד בקול עליז, "בדיוק ראיתי רכב נוסע הלוך-חזור ברחוב וניחשתי שזה אתם. חכי איפה שאת, אני כבר יוצאת אליכם…"
בתוך כמה רגעים ראיתי אותה רצה במרץ לעברינו, לבושה רק בבגדים קלים ועל פניה חיוך ענק.

נכנסנו לבית עץ חם וכיפי מלא בניחוחות של צמחים ואנרגיה מדהימה.
Selga מזגה לי כוסית יין ביתי, והעייפות שלי התחלפה במהרה במרץ וסקרנות.
היא עזרה לי להשכיב את הילדים לישון, והתיישבנו במטבח לקשקש אל תוך הלילה עם כוס תה צמחים שהיא רקחה בעצמה.

סלגה היא גמלאית של צבא לטביה, נגדת לשעבר בחיל התחזוקה. עכשיו, כשיצאה לפנסיה מוקדמת, היא טורפת את העולם ומטיילת בכל הזדמנות. היא מלאה בחוויות, סיפורים מרתקים ומצחיקים. אישה מופלאה ומעניינת.
היא גם פריקית של בריאות. כל בוקר, ובכל מזג האוויר, היא יוצאת לריצה ביער ושחיה באגם הסמוך.
בסלון ביתה היא מכינה לא פחות מ-15 סוגי יין מרכיבים מפתיעים כמו מי עץ ליבנה, פירות יער, תפוחי עץ ואגסים.
וואו! לאימא מגניבה כזאת לא ציפיתי! 🙂

הבית של סלגה שוכן בשכונה שקטה ופסטורלית, והוא בן יותר ממאה שנים. זהו בית ילדותה שבנה סבה בתחילת המאה הקודמת.
בגינה גילינו עצי תפוחונים אדומים שלא פגשנו בשום מקום אחר בעולם. קוראים להם עוּזרָד (Hawthorn).
טעמו של הפרי מזכיר את תפוח, והוא הכי טעים אחרי גל קור שמרכך אותו ומדגיש את המתיקות שלו.
קראנו לו עץ סורבה תפוחים. 🙂
גם מעוּזרָד סלגה מכינה ריבה ויין משובח.
(כאן הקישור לבית באתר אייר בי אנד בי)

צסיס הוקמה במאה ה-13. היא העיר העתיקה ביותר בלטביה וגם אחת היפות והציוריות. היא שוכנת בעמק הנהר גאויה ומוקפת ביער המכונה הפארק הלאומי גאויה.
האטרקציה המרכזית בעיר היא הטירה העתיקה – Cēsis Castle, שנבנתה על ידי הצלבנים הגרמנים, והיא הטירה הגדולה ביותר במדינות הבלטיות.
בתקופת הזוהר שלה, שנמשכה כמעט 300 שנים, היא נחשבה למבצר בלתי ניתן לכיבוש, ובלמה מתקפות רבות על לטביה.
אבל במאה ה-16 איוון האיום הצליח להכניע את המבצר הבלתי מנוצח, ומאז הטירה ידעה בעיקר כשלונות עקב שינוי אופן הלחימה ותאונות מצערות.
במאה ה-18 פרצה בצסיס שריפה ענקית שלא פסחה גם על הטירה, והחריבה אותה סופית.

אחרי מלחמת העולם השנייה הטירה שופצה ונפתחה למבקרים.

במתחם הטירה נמצא גם מוזיאון שמספר את סיפורו של המקום ושל האיזור כולו.
מסביב למבצר משתרע פארק יפה ומטופח.

ZINO היא רשת משחקיות מדעיות של לטביה. אחד הסניפים הוא בצסיס.
משחקיות מדעיות זה אחד הבילויים האהובים ביותר על השובבים שלי בכל העולם. 🙂

לגן החיות ראקשי – Zoo Raksi נסענו בהמלצתה של סלגה. היא סיפרה שהוא האטרקציה האהובה על ילדי צסיס.
אבל בגלל הקור של סוף אוקטובר היינו המבקרים היחידים במקום.
איזה כיף! קיבלנו יחס VIP מהאלפקות, וגם סיור פרטי עם גונרס, המדריך המקסים. 🙂

גם פארק ההרפתקאות בסיגולדה (Tarzans Park) היה כמעט כולו שלנו. 🙂
לטיול מחוץ לעונה יש בעיקר יתרונות: גם לכיס, וגם תענוג לבלות ללא תורים ובלי עומס המבקרים!

למחרת חזרנו לעוד טיול יום בסיגולדה.
פתחנו בקפה ומאפה ברשת Mr. Biskvits, יש להם עוגות טעימות בטירוף, ללקק ת'אצבעות. 🙂
סיגולדה מכונה "שווייץ של לטביה" בזכות הטבע המרהיב שלה. תקופת השלכת נחשבת לאחת היפות והמומלצות לביקור כאן.

המשכנו לטירת טוראידה המפורסמת – ‪Turaida Castle‬ ופארק הפולקלור שבאותו המתחם.
למדנו על החיים בלטביה מימי הביניים ועד למאה ה-20.

ביום האחרון שלנו בצסיס התעוררנו לבוקר חורפי. שלג ירד כל הלילה.
סלגה הציעה שניסע ביחד לאטרקציה האהובה עליה – Vienkoči Park.
הרעיון המרכזי בפארק הוא עבודות עץ מכל מיני סוגים: פסלים, מיניאטורות, מבני עץ עתיקים וחדשים, ואפילו סירות.

המבקרים יכולים להשתתף בסדנאות מלאכה שונות. אנחנו הצטרפנו לבניית סירת קאנו.

בערב הגענו לכפר לנגסטיני שבפאתי ריגה וחזרנו לסתיו. כאן טרם ירד השלג.
הבית החדש שלנו מצויד בנוף מרהיב אל האגם הסמוך, סאונה, וחצר רחבה.
(כאן הקישור לבית)

החימום הוא באמצעות הסקת עצים. יופי של תעסוקה לילדים! 🙂
תום תפס פיקוד על אספקת העצים היומית, והבנות נרתמו למשימה בהתלהבות.

הסאונה שלנו היא לא רק הספא. היא משמשת גם לחימום הבית וגם כמייבש כביסה. 😉

כך ניראית שיגרת היום שלנו בווידאו –

לשמורת הטבע היפהפייה Lilaste נסענו בהמלצתו של אילמרס, המארח שלנו בלנגסטיני.
המקום הוא פנינה אמיתית!
כשייצא לנו לבקר בלטביה בקיץ, אחפש לינה באיזור הזה. הוא מושלם לנופש לחופי הים הבלטי, בשילוב טרקים רגליים, טיולי אופניים או טיולי סוסים.
אפשר לשהות כאן במלון, קמפינג או בקתה.

מוזיאון השוקולד בריגה, Laima Chocolate Museum, מדגים את הדרך שעושים פולי קקאו מהעץ ועד שהם הופכים לממתקים.
המקום מציע שפע של פעילויות לילדים וגם טעימות.
אפשר להירשם מראש לסדנאות שוקולד ולייצר בעצמכם מארז פרלינים. 🙂

אחרי מוזיאון השוקולד קבענו להיפגש עם חברינו מהטיסה. הייתי סקרנית בטירוף ליראות את בית הקפה המיוחד שלהם. השם שלו נשמע לי משעשע – Cafeterius. 🙂
כתובתו כבר הייתה שמורה בגוגל מפס בנייד שלי – Tērbatas iela 45, Rīga.
ז'אנה זיהתה אותנו דרך חלון הראווה ויצאה אלינו בחיוך ענק. "אני כל כך שמחה שהצלחנו להיפגש שוב… ברוכים הבאים לבית השני שלי!" היא אמרה בהתרגשות.

"המקום הזה הוא שילוב של כל האהבות שלי: קפה איכותי, עיצוב, ספרות, וכמובן משחקים חינוכיים בהשראת הבנות שלי…" היא סיפרה בהתלהבות, "אני רוצה שהאורחים שלנו ירגישו כאילו הם יושבים בסלון ביתי, ואני מארחת אותם כמו חברים. אנחנו מציעים קפה איכותי וטעים במיוחד, קינוחים שמיוצרים בהתאם לדרישות הטעם והעיצוב שלי, וגם קצת בידור כמו משחקי שולחן, ספרים, עיתונים, ומוצרים מעוצבים…"

"המקום והמוצרים שלנו עוצבו על ידי אומן העל הרוסי Artyom Lebedev…" היא המשיכה, "שמעת עליו? יש לו סטודיו לעיצוב במוסקבה – Art. Lebedev Studio, שמפורסם בכל העולם בזכות היכולת שלו לשלב בין יופי לפרקטיות. הוא מאוד יצירתי ונועז…. ואותך בטח ירשים לשמוע שהוא אוהב לטייל בעולם וביקר ביותר מ-180 מדינות!…"
"מרשים מאוד… וגם משעשע שהכל כאן נגמר ב-us: קפיטריוס, קטלוגוס…" התפעלתי מהמקום. "תגידי, גם כוס החרסינה הזאת היא עיצוב של האוונגרדוס הרוסי?" הצבעתי על כלי מוזר שעמד בין המוצרים על המדף. 😉
ז'אנה צחקה – "לא, זה של האוונגרדוס הפרטי שלי. לאה הכינה את זה בחוג קרמיקה, וביקשה להעמיד כאן למכירה כדי שיהיה לה כסף לקנות אוגר."
"אני קונה את זה!" הייתי מאושרת מהמחשבה על השמחה של לאה. וגם היצירה שלה תהיה מזכרת נפלאה מהטיול שלנו. 🙂

למחרת בבוקר נפגשנו עם ז'אנה, איגור, והילדות כדי לצפות בהצגה מוסיקלית, שמטרתה לקרב ילידים לאמנות.
קבוצת שחקנים מפורסמים ומצליחים בלטביה החליטו להופיע כמעט בהתנדבות בפני הקהל הצעיר, כדי שכל הורה בריגה יוכל להרשות לעצמו לקנות כרטיס להצגת ילדים איכותית בעלות סמלית של 5 יורו.
המופע היה מרהיב, מושקע, ומרשים ביותר. הוא התקיים ב- Spīķeri Concert Hall.

אחרי ההצגה נסענו ביחד לקנות את האוגר של לאה. 🙂

ואז לביתם של החברים כדי לשכן אותו.
איגור וז'אנה הזמינו אותנו להישאר לארוחה משפחתית, וסיפרו ארוכות על חייהם בלטביה ועל הקמת בית הקפה.
לפני שנפרדנו קבענו מפגש נוסף.

התעוררנו לבוקר גשום ונסענו ישירות ל- ZINO, המשחקייה המדעית, לסניף הראשי שלהם בריגה.
כרגיל, אני מנצלת בילויים כאלה לעבודה.
כאן נולד טיול הקיץ שלנו – טיול הבר מצווה של תום. 🙂

ובערב ז'אנה הזמינה אותנו להשתתף בחוג הקרמיקה של לאה.

ביום האחרון לטיול התעוררנו לבוקר חורפי. השלג הראשון הגיע גם לריגה. 🙂

תודה ענקית וחיבוק גדול לכל חברינו הלטביים.
אוהבים, מתגעגעים, ומקווים לארח אתכם בישראל. 🙂