"אנחנו נכנסים לאיזור הטורבולנס. צוות, לשבת במקומות." שמעתי את הקברניט מכריז בקצרה ברמקול. במקביל נדלקו האורות להדק חגורות.
כעבור כמה שניות המטוס התחיל להיטלטל מעלה ומטה בעוצמה שטרם חוויתי.
אני יודעת שטורבולנס, אפילו חזק מאוד, הוא לא מסוכן ולמרות זאת התקשיתי לנשום מרוב בהלה.
"אימא, גם זה כיסי אוויר…?" שאל אותי תום.
בקושי יכולתי לענות לו ועשיתי מאמץ אדיר כדי להיראות רגועה: "כן, זה בגלל שאוויר קר… אוויר חם… למעלה… רגע." המילים התבלבלו לי וסימנתי לו עם היד לחכות. עצמתי עיניים ונשענתי לאחור. הרגשתי שאני עומדת להתעלף מרוב לחץ.
כבר יותר משנתיים אני סובלת מחרדת טיסות.
לא שיתפתי בזה אף אחד פשוט כי זה לא הגיוני ואפילו מביך…
המטוס עדיין רעד חזק. אילצתי את עצמי לפתוח את העיניים ולהסתכל שהילדים בסדר.
ראיתי את תום משוחח עם בחור צעיר שישב לידו. לפי תנועות הידיים הבנתי שהוא הסביר לתום על טורבולנס.
הבנות התעוררו מהקפיצות ונצמדו אלי, אבל הן לא היו מבוהלות כמוני.
למרות שהמטוס רעד וקפץ דקות ארוכות לא ראיתי פאניקה בקרב הנוסעים וזה מעט הרגיע אותי.
שוב עצמתי עיניים. חשתי בחילה. עמדתי להתעלף.
גל של מחשבות שטף את ראשי:
מה אם המטוס יפול לים? זה מפחיד בטירוף.
אני לא יכולה יותר. זהו. אני מפסיקה עם כל הטיולים האלה.
אבל אלוהים, איך אשרוד את הטיסה חזרה? אולי כשננחת בברלין אלך לבית מרקחת ואשיג כדורי שינה או הרגעה…. וזהו, סופית, אני לא טסה יותר….
מצד שני זה ממש חבל כי כבר יש לנו כרטיסי טיסה לפורטוגל, לגאורגיה, להולנד ולמרוקו…
כל כך רציתי לבקר שם.
אבל איך אתמודד עם כל הטיסות האלה…?
ואם אתעלף במהלכן, מה יהיה עם הילדים?
אני אימא לא אחראית… לא. אני לא יכולה לטוס איתם כשאני במצב כזה…
הייתי אבודה בסערת המחשבות הטורדניות שרצו לי בראש ללא הפסקה.
בינתיים המטוס הפסיק להיטלטל. הדיילים עברו לבדוק את מצב הנוסעים והציעו מים.
שוב הסתכלתי סביבי. כולם נראו רגועים. וגם הילדים שלי. מה קורה כאן? אני הלחוצה היחידה???
נחתנו בברלין ונסענו לדירת האייר בי אנד בי שלנו.
בבוקר עדיין הרגשתי מותשת מהבהלה שלי בטיסת הלילה. לא היו לי כוחות נפש לנסוע לשום מקום והצעתי לילדים ללכת לפארק הסמוך.
בזמן שהם שיחקו ניסיתי לסדר את הראש. הרגעתי את הדופק וקיבלתי החלטה – להודות שיש לי בעיה ולחפש פתרון.
"אני סובלת מחרדת טיסות." אמרתי לעצמי בשקט.
חשתי הקלה מעצם העובדה שכבר לא נאבקתי להכחיש ולהסתיר את המצב. והחלטתי להוסיף לרשימת הטיולים שלנו עוד טיול אחד, אבל מסוג אחר – החלטתי לצאת למסע אל תוך הפחד.
רציתי ללמוד עליו את הכל: להבין איך הוא ניראה, להסתכל לו בעיניים, להבין מתי הוא מגיע, וגם איך להתמודד איתו.
יש לי פחד מטיסות
כשחזרנו מברלין התיישבתי לקרוא על חרדת טיסות באינטרנט ומצאתי כמה פתרונות מעניינים אצל ד"ר גוגל.
בנוסף החלטתי לשתף כמה חברים. קיוויתי לקבל מהם רעיונות טובים מניסיונם.
נערכתי נפשית לשמוע את כל מה שיהיה להם להגיד. היה לי ברור שחלקם יחשבו שזאת בדיחה ויצחקו כי לא יבינו איך מכל האנשים בעולם זה קרה דווקא לי.
ואני מבינה שזה באמת מאוד מוזר… איך אני, שטסה מדי חודש, יכולה לסבול מחרדת טיסות?
זה לא תמיד היה כך. פעם נהניתי מאוד לטוס. משהו השתנה בשנתיים האחרונות. אבל לא היה לי מושג איפה תפסתי את הווירוס הזה.
אמנם הפחד עדיין לא מנע ממני לקנות כרטיסי טיסה או לעלות על מטוס, אבל הוא הלך והתגבר עם הזמן. הוא הכניס אותי למתח לפני כל טיול. הייתי לא נינוחה ביום הטיסה ובמהלכה פשוט לא נשמתי.
רוב האנשים ששיתפתי באמת חשבו שזאת בדיחה וצחקו. קיבלתי תגובות שונות ומשונות כמו:
"ככה נפלו הגיבורים…", "מסתבר שאת כאחד האדם!", "לאאא!! את צוחקת…???", "זאת מתיחה?…", "אז איך את טסה??"
אבל היה גם מי שהציע כיוון מעניין. למשל ידידי דוד הכיר לי את נעמה רגב, שהיא מומחית בטיפול בדאגות ופחדים בשיטה שפיתחה.
אז נסעתי לפגישה איתה בקליניקה הביתית שלה בנס ציונה.
הטיפול שלי נגד חרדת טיסה
מהרגע הראשון שנכנסתי לביתה של נעמה חשתי אנרגיה מדהימה. אווירה של שלווה יוצאת דופן. התמלאתי ברוגע ובביטחון.
בזמן שהיא הכינה קפה, ישבתי בכורסה וספגתי בהנאה את הקסם שהיה בחדר.
כל תא בגוף שלי הרגיש שהגעתי למקום הנכון. הייתי נפעמת וסקרנית לשמוע כל מילה שיש לה לגיד לי.
התחלנו את השיחה בהיכרות. סיפרתי לנעמה על עצמי, על התשוקה שלי ליראות את העולם, וגם על הפחד המוזר שנדבקתי בו.
היא הקשיבה ברוגע ובסבלנות, הכילה כל מילה. תשומת הלב שלה יצרה בינינו חיבור מיוחד במינו שגרם לי להיפתח ולבטוח בה. הרגשתי בנוח לשתף אותה בכל אשר על לבי בלי מחסומים.
כשסיימתי לדבר חשתי קלילות והקלה מסוימת.
זה מאוד מפתיע… חשבתי לעצמי. יש באישה הזאת איזה קסם נדיר. הנוכחות שלה לידי, גם בלי שאמרה מילה, הייתה מרפאה.
אחרי המונולוג שלי שתקנו כמה שניות ארוכות. ושוב הופתעתי לגלות שגם השתיקה מול נעמה הייתה נעימה לי. חשתי גל של אנרגיה טובה שעטף אותי. ואז היא כאילו העירה אותי מתוך חלום ושאלה:
"חשבת פעם מה זה פחד?"
"כן, זה מנגנון ההגנה שלנו." עניתי לה.
"נכון מאוד. תפקידו של הפחד הוא לשמור עלינו מסכנות קיומיות מידיות.
כך למשל כשאנחנו מזהים משאית דוהרת במהירות, המוח שלנו מדמיין מה עלול לקרות לנו אם נעמוד מולה ועוצר אותנו מירידה לא זהירה אל הכביש.
למעשה הפחד נוצר ממחשבה או רעיון שאנחנו מדמיינים אותו וחווים אותו כאילו הוא מתקיים באמת כאן ועכשיו.
זה מעין סרט שהמוח מקרין לנו ואנחנו מזדהים איתו ומרגישים חלק ממנו.
הסרט הזה נועד לשמור עלינו מסכנות ממשיות, כאלה שאסור לנו לנסות כדי ללמוד מניסיון. למשל לא ננסה לקפוץ מקומה גבוהה כדי לבחון מה זה יעשה לנו כי המוח מיד יקרין לנו סרט של התוצאה, וכך ימנע מאיתנו להעז לנסות לקפוץ.
אותו המנגנון של הקרנת סרט מופעל במוח שלנו גם כאשר אנחנו חושבים לעשות משהו שלא באמת מסוכן. כמו למשל לעשות שינוי בחיים, לצאת לטיול במקום חדש ולא מוכר או לטוס. במקרה הזה המוח לא באמת יודע מה תהיה התוצאה, אבל הוא עדיין מקרין סרט של מדע בדיוני ללא שום קשר למציאות. וכך הפחד מונע מאיתנו להעז לעשות משהו חדש או לצאת לטיול בדיוק כמו שהוא מונע מאדם לקפוץ מקומה גבוהה.
וזה המקום שאת נמצאת בו עם חרדת טיסות. המוח שלך מקרין סרט ואת מזדהה איתו. הפחד מנהל אותך במקום שאת תנהלי אותו."
"איך אני יכולה לנהל את הפחד?" נפעמתי מההסבר הפשוט והמדויק של נעמה והייתי חסרת סבלנות לשמוע את הפתרון.
אבל נעמה לא מיהרה לענות לי. שוב שתקנו כמה שניות ושוב נעטפתי באנרגיה המדהימה שלה וחזרתי לאיזון ולרוגע.
רק אז היא המשיכה לדבר ושאלה – "כשאת צופה בסרט מתח בבית קולנוע ואת רואה דברים מאוד מפחידים, מה גורם לך להמשיך לצפות עד סוף הסרט בלי לפחד שמה שאת רואה על המסך יכול לפגוע בך?"
הייתי משועשעת מהשאלה שלה, "אני פשוט מבינה שזה רק סרט. אני לא חלק מהעלילה שלו… לי לא נשקפת כל סכנה."
"אז עכשיו את כבר יודעת איך לנהל את הפחד שלך." חייכה אלי נעמה, "הפחד שלך, במקרה שלא מדובר בסכנה קיומית ממשית ומידית, הוא בסך הכל סרט במוח. וכל מה שצריך לעשות זה לזהות את זה ולהגיד לעצמך את אותו הדבר – זה לא מסוכן כי אני לא חלק מהעלילה הזאת."
נרגשת ומוקסמת נסעתי הביתה. יצאתי מהפגישה עם הקלה עצומה ותובנה מדהימה:
הבנתי שלכל הפחדים שבעולם יש את אותו הפרצוף – הפחד הוא בסך הכל מעין משקפי מציאות מדומה עם סרט מתח הפרטי שלי, בחסות המוח. 🙂
למעשה פחד הוא שקר כלשהו שאנחנו מספרים לעצמנו, לאחר מכן מאמינים בו, ואז רואים דרכו את המציאות בצורה מעוותת.
וכתוצאה מכך מסיקים מסקנות שגויות ומגיבים על המציאות המדומה באופן שגוי.
את ההקרנה של הסרטים שלי לא ניתן לבטל, וגם לא את ההרגל להמציא שקרים כי שניהם מנגנון הגנה אוטומטי חשוב שנועד לשמור עלי מסכנות קיומיות מידיות. אי אפשר להפסיק לפחד.
אבל אפשר לזהות מתי זו התראה על סכנה אמיתית ומתי זאת אזעקת שווא או רק הסרט או שקר שמונע ממני להעז לעשות דברים חדשים, או כזה שמבלבל לי ת'מוח במהלך הטיסה ללא כל קשר למציאות. 😉
הבנתי שכדי לנהל את הפחדים שלי צריך בסך הכל להפסיק להזדהות איתם ולהבין שאני רק הקהל בסרט מתח שהמצאתי. או לזהות שאני משקרת לעצמי.
או במילים אחרות – צריך פשוט להוריד את משקפי המציאות המדומה ולהסתכל בעיניים פקוחות על המציאות כפי שהיא באמת כאן ועכשיו. 🙂
אחרי הפגישה עם נעמה התחלתי לעשות את התרגיל שהיא הציעה – לזהות את הפחדים שלי בכל תחומי החיים ולצפות בהם כאילו מהצד. כמו שצופים בסרט.
גיליתי שהרבה פחדים קטנים שונים ומשונים בלבלו לי ת'מוח וניהלו אותי. למשל:
זיהיתי שלפעמים אני נמנעת מעימות עם אנשים קרובים אלי מתוך פחד לפגוע ביחסים. הסרט שהמוח שלי הקרין היה התרחקות בינינו. כשזיהיתי את הפחד אמרתי לעצמי "זה רק סרט. הרי אני לא באמת יודעת איך הם יגיבו במציאות." ואז כשהעזתי להתעמת קרה קסם – הם דווקא הבינו ועוד יותר התקרבו אלי. היחסים שלנו השתדרגו פלאים. 🙂
גם בטיסות הבאות צפיתי בפחד שלי – "הינה אני מתחילה להיות לחוצה…" עשיתי לעצמי קריינות של העלילה בסרט שלי, "ועכשיו אני מפחדת שהמטוס לא יוכל להמריא… ועכשיו אני מפחדת שהוא יפול לים…"
עצם העובדה שהייתי מודעת לפחד שלי והקפדתי לזהות שכאן ועכשיו הכל בסדר, עזרה לי להירגע והעברתי את הטיסה לפורטוגל כמעט בנעימים.
הטיסות לגאורגיה ולהולנד היו עוד יתר נוחות לי. וכשטסתי למרוקו כבר הייתי רגועה לגמרי. ממש כמו פעם, לפני שהתחלתי לפחד.
למרות ההקלה הגדולה עדיין סיקרן אותי מתי ואיך נדבקתי בווירוס הזה של חרדת טיסות?
נזכרתי שקראתי באינטרנט רעיון מעניין – לקחת קורס ייעודי בנושא חרדת טיסות.
אז החלטתי לחפש אחד כזה ולהצטרף.
מכירים קורס על חרדת טיסה?
שוב פניתי לד"ר גוגל ומצאתי בעזרתו סמינר מעניין "טיסה ללא פחד".
את הסמינר העביר הקברניט מיקי כץ, שמתפקד כעת כמדריך ובוחן טייסים בקתאי פסיפיק, חברת התעופה מספר אחת בעולם.
הוא עבר לשם אחרי שהיה קברניט באל על וטייס קרב בחיל האוויר.
מיקי עוסק גם בטיפול בחרדת טיסות, וכבר יותר משני עשורים הוא מעביר את הסמינר.
כל החושים שלי אמרו שהוא האיש שאני מחפשת, אז נרשמתי למועד הקרוב.
הסמינר התקיים במלון דניאל בהרצליה.
"שלום זואי." שמעתי מישהו קורא לי כשנכנסתי ללובי של המלון. "אני מכיר את הבלוג שלך."
זה היה מיקי. הוא עמד בסמוך לכניסה והתקין את שלט ההכוונה לאולם הסמינר. הייתי מופתעת ונרגשת שהוא זיהה אותי. החלפנו כמה מילים ואז חשבתי לעצמי – מוזר שהוא לא שאל למה הגעתי לכאן. מה הוא באמת חושב שטבעי שאחת כמוני, שטסה הרבה, תסבול מחרדת טיסות?…
ואז מיקי כאילו ניחש את מחשבותיי – "אני לא מופתע שאת כאן." הוא אמר בחיוך, "תיכף תביני למה זה קרה לך…"
עכשיו נהיתי עוד יותר סקרנית.
היינו עשרה משתתפים. עשינו סבב היכרות קצר וכל אחד סיפר על הפחד שלו. למשל: בחורה אחת פחדה לטוס כתוצאה מקלסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים). בחור אחר פחד מאיבוד שליטה. הרעיון שהוא לא מנהל את מהלך הטיסה, כמו שהוא נוהג ברכב, גרם לו לחרדה גדולה. היה גם מי שפחד, כמוני, מנושאים טכניים שקשורים לבטיחות.
מיקי נתן בסבלנות אין קץ פתרונות לכולנו. הוא הסביר שחברות התעופה כבר חשבו על כל סוגיות הבטיחות האפשרויות ונתנו להן פתרונות ומערכות גיבוי.
הוא סיפר גם על האימונים של הטייסים. מסתבר שהם עוברים ריענון והכשרה על סימולטור טיסה מדי חצי שנה. הסימולטור מדמה את כל המצבים האפשריים והם נערכים להתמודד איתם.
לקראת סוף הסמינר מיקי התייחס אל הסיבות שעלולות לגרום לחרדת טיסות:
"שתי סיבות מרכזיות לפחד לטוס הן חוויה לא נעימה שעברתם במהלך אחת הטיסות ותקשורת…"
מיקי הסתכל עלי בחיוך והמשיך – "תקשורת נוהגת לסקר תקלות בתעופה באופן מוגזם ולאורך שבועות ארוכים כי זה יוצר דרמה. אולי עכשיו זואי תספר לנו מה היא קראה ואיפה?"
הרגשתי שמיקי נגע בנקודה מעניינת. באמת במשך תקופה ארוכה נהגתי לעקוב אחרי כל מיני דרמות בתעופה וזה הכניס אותי למתח גדול. חשבתי שכל מה שקראתי היה אמיתי והייתי בטוחה שמדובר בתקלות גדולות ומסוכנות.
"מה אתה אומר על המקרה עם המטוס של לופטהנזה, שהיה לאחרונה? זה כשאחד המנועים הפסיק לפעול אחרי ההמראה." שאלתי את מיקי.
"אני אומר שהאירוע הזה הוצג בתקשורת ללא כל קשר למציאות. דרמה מיותרת. מטוס בנוי לטוס עם מנוע אחד. למעשה יש לו שני מנועים רק כגיבוי. לא נשקפה כל סכנה לנוסעים. פשוט הנוהל אומר שבמקרה שאחד המנועים מפסיק לפעול, חייבים לנחות בנמל הקרוב. וכך עשה הטייס. הוא עדיין היה קרוב לנתב"ג, אז הוא פשוט חזר לנחיתה רגילה לגמרי. אבל התקשורת הציגה את זה כאילו המטוס נחת בשלום בנס."
"ומה יקרה אם שני המנועים יפסיקו לפעול בטיסה?" לא יכולתי להתאפק.
"לא תאמיני, אבל את כבר טסת בלי מנועים פעילים, ואפילו הרבה…" מיקי חייך אלי ברוגע.
הייתי מופתעת. לא זכרתי שמישהו הכריז על מצב חירום שכזה…
מיקי המשיך – "כל נחיתה מתבצעת בלי מנועים פעילים כי הטייסים עוברים למצב ניוטרל ויורדים אל הנמל בדאייה. זה כמו שתיסעי עם הרכב שלך בירידה מתונה על ניוטרל, ובסוף הירידה יהיה כביש ישר.
בכל ההיסטוריה של התעופה לא קרה ששני מנועי סילון הפסיקו לפעול. אבל גם אם כן, הטייסים פשוט מיד יעברו לנחיתה. מסלול הטיסה מתוכנן כך שמכל נקודה יש נמל תעופה זמין שאפשר לרדת אליו בדאייה ובבטחה."
"דווקא כן היה מקרה כזה ששני מנועי סילון הפסיקו לפעול…", עניתי למיקי, "זוכר, המטוס ההוא בארצות הברית, שהטייס הצליח לנחות על המים…."
מיקי ניראה מרוצה. הרגשתי כמו שאומרים, שהרמתי לו להנחתה.
"דוגמא מצוינת, זואי!" הוא אמר בהתלהבות, "את מדברת על נס על ההדסון. עשו על זה אפילו סרט כדי להעצים את הדרמה התקשורתית…
בואו ניזכר מה היה שם: דקות ספורות לאחר ההמראה פגעה להקת אווזים במנועי המטוס והשביתה את שניהם. הקברניט בשם סאלי החליט להנחית את המטוס על מי נהר ההדסון. סאלי הצליח לבצע נחיתה מושלמת על הנהר וכל הנוסעים יצאו ללא פגע.
עכשיו את בטח מאמינה לרעיון הזה שהיה כאן באמת נס שהוא הצליח לנחות על המים, ונכנסת לחרדה שאולי לך לא יקרה נס כזה, כי הקברניט שלך לא יידע לנחות על מים כמו סאלי, נכון?
אומר לך את זה כך – מבחינתי, בתור מי שכל יום מאמן טייסים לנחות על מים בעזרת הסימולטור, הנס היה אילו סאלי לא היה מצליח לעשות את זה!"
מאז אותה הטיסה לברלין עברה שנה. הסתיימה שנת המסע שלי אל תוך הפחד.
יצאתי אליו עם המון חששות מהלא נודע, דמיינתי את הפחד כמשהו גדול ונורא, אך גיליתי שהוא לא יותר מסרט. 🙂
תודה ענקית לנעמה ולמיקי היקרים,
אוהבת אתכם. 🙂
איילה כהן נעים
יונ 10, 2024
איזה כייף לקרוא אותך (:
מעניין ומעורר השראה איך שהעזת להביט לפחד בעיניים וגם לחקור אותו זה גורם לי לרצות לעשות אותו דבר עם הפחדים שלי, תודה רבה 🙏🦋
זואי לסרי
יונ 10, 2024
תודה רבה איילה (:
מאחלת לך להתגבר על הפחדים שלך!
זה שדרוג מדהים לאיכות החיים.
רחל
דצמ 21, 2022
וואוו איזה נס שמצאתי את הכתבה הזאתי!
אני מחפשת כל היום בגוגול על חרדת טיסות כי אני בעז"ה טסה בעוד שבוע לארה"ב,טיסה ארוכה ארוכה!!
למרות הפחד העצום שלי אני לא מפסיקה לטוס
וכל טיסה=ס י ו ט ! !
כל השבוע קודם והיום של הטיסה ובמהלך כל הטיסה אני לא נושמת כמעט! אני כל הזמן בלחץ,אפילו בטיסה אני לא מצליחה לקרוא מרוב שאני רק עסוקה בלחץ ובמטוס!
אני מתה מפחד כשהמטוס מתנדנד!!
והפחד העיקרי שלי הוא מתקלות של המטוס-בדיוק כמו שכתבת…
הזדהתי עם כל מילה שכתבת!
אני אנסה את כל העניין של לנהל את הפחד
תודה ושוב תודה ממש הרגיע אותי(יחסית)…
זואי לסרי
דצמ 21, 2022
רחל היקרה,
תודה ששיתפת אותי 🙂
אני מאושרת שהכתבה הקלה עליך, ומאחלת לך טיסה נעימה ורגועה.
אני סקרנית לשמוע ממך אחרי הטיסה. אז אם יתחשק לך, ספרי לי איך היא עברה עליך.
אליענה
יול 15, 2020
וואו, תודה ששיתפת! כתיבה מדהימה ומסע אמיץ שעשית. מודה לך על הסיפור שלך. גם אני טסתי המון ורחוק עד לטיסה אחת וממנה השתנו חיי. עד היום לא הצלחתי להתמודד עם הפחד, אנסה את הסמינר שאת ממליצה.
זואי לסרי
יול 15, 2020
הי אליענה,
תודה רבה על הפידבק יקירתי 🙂
מאחלת לך להתגבר!
דיאנה
מרץ 8, 2020
היי, בעקבות חיפושים "פחד טיסה" בגוגל נתקלתי בבלוג שלך ומאוד התחברתי למה שאת כותבת.
גם אצלי הפחד התחיל באופן פתאומי לפני בערך שנתיים ועדיין נוכח.
אני רוצה לציין שאני עדיין טסה למרות הקושי, אפילו טסה הרבה.
הייתה לי אפיזודה ארוכה שבה הפסקתי לטוס והרגשתי מאוד עצובה ומתוסכלת והעצה שלי לקוראים, המשיכו לטוס! גם אם קשה ומפחיד, סטטיסטית יש סיכוי קלוש מאוד שמשהו יקרה ואכן כל הפחדים נובעים מהאמונות והרגשות שלנו. אני אוסיף ואומר שאני מגיעה כמעט לכל טיסה עם חששות ונעזרת בכדורי הרגעה אבל אני באמת מאמינה שעם הזמן וככל שאטוס יותר, הפחד יחלוף.
זואי לסרי
מרץ 8, 2020
הי דיאנה,
תודה רבה על השיתוף.
מבינה אותך יקירתי…
חיבוק גדול ממני ומאחלת שתתגברי!
Avital Lang
אוק 24, 2019
הי זואי
אני ממש משתתקת כשצריך לטוס ולצערי עם השנים נמנעת יותר ויותר מלטוס
בתוך תוכי כועסת על עצמי שנתתי לפחד לגדול למימדים מפלצתיים , עכשיו אנחנו בעלי ושני ילדיי רוצים מאוד לטוס לארהב לבקר את אחי מדרום אפריקה , אנחנו חודשיים לפני הטיסה ואני מריצה נוןסטופ סרטים לא טובים בראש, כל יום הופך לסיוט מתמשך , המון דמעות חששות וממש חרדה יום יומית , זה נורא פשוט להיות בראש שלי לפני טיסה , אני חייבת לציין שאני מטפלת בחרדות ודיכאון דרך אמנות כך שזה ממש מגוחך שאני כל כך חרדה מטיסות, קלסטרופובית ואני ממש מרגישה בושה וכעס על עצמי שאני תקועה בדרום אפריקה ולא זזה ונמנעת מטיולים אפילו לישראל , עצוב לי מאוד כי אני חוששת לאכזב את הילדים ואת אחי אבל כרגע ממש משותקת מפחד 🙁
כאילו ואם יודעו לי שהטיסה מבוטלת כל הבעיות שלי יפתרו
ברור שאני יודעת ומבינה שהכל סרטים מוקרנים בראש אבל בתכלס לא מצליחה להשתלט עליהם.
נהניתי לקרוא את הפוסט שלך וממש מקנאה שהצלחת להתגבר ומאחלת שאוכל גם כן להשתחרר מהכלא שיצרתי לי בראש
זואי לסרי
אוק 26, 2019
הי אביטל,
תודה רבה על השיתוף הכנה. חיבוק ענק ממני. מבינה אותך מאוד.
כמו שכתבתי, הפתרון שלי היה לא לחשוב על עתיד אלא לחיות את הרגע. גם במהלך הטיסה.
אולי אם גם את תנסי להתמקד ברגע הזה ולהודות שכעת הכל בסדר, זה יכול להרגיע אותך.
ניקה - אמא דואגת
פבר 23, 2019
היי זואי, הגעתי לבלוג שלך במקרה כי חיפשתי פתרונות לחרדות טיסה. תהיתי אם תוכלי לעזור לי עוד קצת עם כמה טיפים כי אני ממש על סף ביטול טיסה… אני גרה בהולנד וצריכה להגיע ארצה עם הילד שלי (בן 8 חודשים) לביקור משפחה. לא היו לי אף פעם חרדות טיסה של ממש (רק קצת חששות) אך מאז שהילד הגיח לעולם אני מתה מפחד. בטיסה הקודמת והראשונה עם התינוק הייתה לנו טיסה חזרה איומה מלאת תזוזות וכל הטיסה פשוט חשבתי על כך שאיך לעזעזל שמתי בסיכון את הילד שלי והעליתי אותו למטוס?! ועכשיו הפחד הזה כל כך חזק שהוא משתק… אני בוכה כבר כמה ימים לא יודעת מה לעשות איך אני עולה עם התינוק שלי למטוס… מתה מפחד עליו ולא. יודעת מה לעשות… להוסיף לזה גם שבוע שעבר פתאום קראתי על המטוס של טראנסוויה שלפני נחיתה בארץ חווה כיס אוויר חזק ואנשים נפצעו ועפו במטוס כי לא היו חגורים ואי אפשר לדעת כאלה דברים מראש… ומה אני עושה עם תינוק שיושב עךיי בטיסה ולא יכול להיות לגור בצורה מושלמת ובנוסף בכלל לא אוהב להיות ישוב?? הוא צריך שיסתובבו איתו כל הזמן…
אופ אני מבטלת את הטיסה.. אין לא יכולה לטוס איתו ככה :(((
זואי לסרי
פבר 23, 2019
הי ניקה,
חיבוק ענק… מבינה אותך.
כל מילה שכתבת, כך גם אני חשבתי. ואפילו עדיין, לפני כל טיול עולים לי פחדים. אגב לא רק מטיסה עצמה, אלא גם מהלא נודע בכלל.
כמו שכתבתי בפוסט, את הפחד אי אפשר לבטל. זהו מנגנון אוטומטי שתמיד יקפוץ לנו בראש בכל יציאה מאיזור הנוחות. מהמצב שאנחנו תופסים כ"בטוח" לכאורה. למה לכאורה?
כי לא כל מה שנתפס בעינינו כבטוח הוא אכן בטוח. זה רק משחקי המוח והתודעה.
למשל – לפני כל טיסה בדרך כלל יש נסיעה ברכב לשדה התעופה. אבל אף אחד לא חושש ממנה. לפני טיול אנחנו פוחדים מהטיסה, לא ממונית לטרמינל נכון?
אבל בואי נחשוב על זה רגע – סטטיסטית נסיעה ברכב מסוכנת פי כמה מטיסה. פלוס מסיע אותנו במונית אדם זר, שאפילו לא חשבנו לבדוק אותו או את הרישיון שלו. לא ככה?
בתחבורה ציבורית תינוקות ופעוטות נוסעים ללא חגורה בכלל. ובמקרה של תאונה או אפילו רק בלימת חירום, זה יכול להיגמר לא טוב. אבל אנחנו לא דואגים מכל זה פשוט כי אין על התאונות האלה הרבה סיפורי זוועה בתקשורת. לא מפרסמים את כל תאונת הדרכים ובטח לא בלימות חירום או פניות חדות שמישהו עשה, נכון?
ואת בתור אמא לא יושבת ומתייסרת ברגעים אלה ממש על זה שאת צריכה לנסוע ברכב לפארק או לבקר חברים. נכון?
את לא יוצאת מדעתך שאת צריכה לסכן את התינוק שלך בנסיעה מסוכנת באוטו כשבכביש סביבכם נוסעים כל מיני אנשים, שחלקם אולי נוהגים בשכרות או ללא רישיון. את מאמינה שיש לך שליטה על הנסיעה.
אבל בפועל, תחושת שליטה היא רק אשלייה נעימה. סיפור שאת מספרת לעצמך ומגיבה עליו.
אתן לך עוד דוגמא: כל כמה חודשים מתפרסמים בתקשורת מקרי התעללות בפעוטות בגני ילדים.
אחד הגנים שהופיע לאחרונה במהדורות החדשות, נמצא קרוב לבית שלנו. וזמן קצר לפני כן שקלתי לרשום את בתי הפעוטה לשם…
כשקראתי את הכתבה על הגן לידנו, חשתי רגשי אשם וחרדה גדולה יותר מאשר כשקראתי על הגנים הרחוקים, כי הם הרגישו "לא קשורים" אלינו.
לשמחתי התמודדות עם חרדת טיסות מאוד תרמה לי להעלת המודעות העצמית בכלל.
אז כשכל התחושות האלה צפו לי, ידעתי לזהות את משחקי המוח שלי. הבנתי שכתבתי, ביימתי והקרנתי לעצמי סרט מתח בראש. ושזאת לא המציאות באמת.
הרי בפועל, במציאות הקיימת, לגן קרוב אין יותר סכנה מאשר לגן רחוק. אנחנו באותה מידה לא שם וגם לא שם. והכאב על הילדים שנפגעו הוא עצום וזהה בין אם זה בגן השכונתי או בעיר רחוקה או אפילו בארץ אחרת.
הורים שבחרו בגן "הלא נכון" הם לא פחות אוהבים או פחות אחראים. זה פשוט קרה להם. בדיוק כמו שאותו כיס אוויר קרה לנוסעי טרנסאוויה.
לא הייתה שום דרך למנוע לא את זה ולא את זה.
(כמובן שאפשר להיכנס להסברים ודיונים רוחניים למה זה קורה, אבל בואי כרגע לא נכנס לשם)
ושימי לב, שהמקרה המצער בגן קרה לא באוויר, איפה שזה מרגיש "מסוכן", אלא על הקרקע "הבטוחה".
כשאני חושבת עד כמה החיים יכולים להיות שבריריים ולא צפויים, אני מאחלת לעצמי רק דבר אחד – להמשיך להתגבר על הפחדים, ולהעז ללכת עם התשוקות והאהבות שלי.
אני חיה כרגע ואני רוצה לחוות ולהרגיש. רוצה לטעום ולהתנסות. ומה שיהיה – יהיה.
הפחד תמיד יישאר ברקע, וכדי ליהנות מהחיים, אני רק צריכה להפריד בין סרט במוח לבין המציאות.
ותמיד לזכור שלא באמת יש לי שליטה על הנעשה סביבי. השליטה היחידה שלי היא על התודעה הפרטית שלי.
שוב, חיבוק ענק ממני (:
מושון
ינו 27, 2019
היי אהובה שלי,
מה אני צריך לעשות כדי לקבל את הפוסטים המופלאים האלו בזמן שהם פורחים להם תחת ידך הענוגה? וזו אינה ביקורת 🙂 כי אני ממש התאהבתי בך ואני משווק אותך לכל חבריי.
את מדהימה.
אני מתחבר למה שכתבת למעלה. אחת המנטרות שקיבלתי פעם מפסיכולוגית מופלאה לא פחות ממך, הייתה: "אין סכנה בפגיעות. נבואת הלב איננה המציאות. הגב מהראש ולא מהבטן" וזאת, על כל הפחדים שאי פעם היו לי, ביניהם פחד המוות שתפס אותי במחלת הסרטן לפני 2 עשורים.
את מדהימה.
נ.ב.,
אני מקיים את כל ההמלצות שלך. רק שתדעי. כל חודשיים, גיחה קצרה לחו"ל, סופ"ש או שבוע, לפי מחיר, ללא תכנון.
זואי לסרי
ינו 28, 2019
הי מושון,
תודה רבה על המילים החמות. התרגשתי מאוד לקרוא את התגובה שלך 🙂
כיף לשמוע שאתה נהנה מהבלוג!
ומאוד אהבתי את האמרה שכתבת.
רק לא בטוחה שהבנתי את שאלתך. אם אתה רוצה לקבל את הכתבות החדשות כשהן יוצאות, תירשם לניוזלטר שלי.
מאחלת לך ים של טיולים ורק טוב! 🙂
איתמר
נוב 14, 2018
היי זואי…
את כותבת כייפי, ואני אוהב את הסגנון החופשי והקליל שלך…יש בו משהו מושך לקרוא…במיוחד כשהבייבי החמווווד שלך "תלוי" לך על גבך…
האם גם הוא, (הבייבי המתוק שלך), חווה יחד איתך את החוויות הנהדרות והנעימות שאת משוחחת איתנו עליהן…?
את מחייכת אותי כל פעם שאני רואה את TOOTY פונה אלי במייל…
זואי לסרי
נוב 14, 2018
תודה רבה איתמר (:
הבייבי במנשא על הגב זאת שירה. היא בת 9 כעת.
היא התחילה לטייל איתי מגיל חצי שנה. בתמונה שראית היא בת 10 חודשים בערך.
אדם שיין
ספט 21, 2018
היי זואי!
בתור אחד שעבר את הסמינר, חשוב לומר שזה משנה חיים!
אמנם הפחד לפני טיסות מבקר ומתארח, אבל ממש לא כמו פעם.
אגב, ביקור בסמינר כזה רק מוכיח שאסור לזנוח פחדים. התמודדות כזו גם מקרינה לסיטואציות אחרות בחיים. כל הכבוד לך:)
זואי לסרי
ספט 21, 2018
תודה רבה אדם (:
נטע
ספט 7, 2018
היי זואי, קוראים לי נטע. אחרי אחת הטיסות שלי בדרום אמריקה נשבעתי לעצמי שלא אטוס יותר, כמובן שקשה לי עם העובדה הזאת. חשבתי בעבר לעשות את הסמינר עם מיקי אבל אני מרגישה ששום דבר לא יעזור לפחד מוות שמשתלט עלי ברגע שמתחיל כיס אוויר. אני רק חושבת על עצמי במטוס ומתחילה לבכות. רציתי לדעת האם הסמינר עזר לך בפה מלא?
זואי לסרי
ספט 8, 2018
הי נטע,
תודה רבה על והשיתוף וכנות. מבינה אותך מאוד.
הסמינר של מיקי היה אבן דרך משמעותית בהתמודדות שלי. ואני מאוד מודה לי על זה.
רפי בן ברית
אוג 26, 2018
תודה לך זואי לסרי כמי שעוקב אחריך אודה על האמת שבהתחלה לא רציתי בכלל לקרא את אשר כתבת בנושא הפחד אבל זה בכל זאת סיקרן אותי והינה אני כאן בסוף הכתבה ואפילו מגיב היה מעניין נכון שהכל סרטים שאנחנו מדמיינים אבל לא סתם הם קופצים לנו כי בכל זאת יש טיסות שלא הסתיימו כראוי ואנשים לא הגיעו למחוז חפצם ובכל זאת אנחנו ממשיכים לטוס ולי יש בעיה אחרת והיא השיט בים יש לי טראומה ועכשיו שאני מדבר עליה אני נזכר שזה מתקופת הצבא כשישבתי כחייל מילואים בתעלת סואץ היינו צריכים לאבטח איזו אוניה העלו אותנו על ספינות קטנות שהתנדנדו כמו קליפה על המים הרגשתי לא טוב כנראה שגם התעלפתי ומצאתי את עצמי מתעורר באוניה באיזו מיטה עם סדין לבן ולימים שיצאתי עם ילדי ושטנו בסירה של חבר לאורך חוף הים יצאנו מנמל יפו שוב הרגשתי רע אמרתי לילדי שניפגש ביפו וקפצתי עם הבגדים הארנק ונעליים לים ושחיתי לחוף ביכדי לחזור ליפו לחכות לילדי שנהנו מהשייט אני מאז לא עולה על סירות לים אני אוהב ללכת לעלות על גלים גבוהים אני אוהב וגם ילדי ונכדי אוהבים לעשות זאת יחד תודה על הכתבה עכשיו בעזרתה אנסה לטפל בנושא השייט והפחד מהים רפי בן ברית
זואי לסרי
אוג 27, 2018
תודה רבה רפי 🙂
מאוד מבינה אותך ומאחלת לך להתגבר על הפחד שלך.
אבי
אוג 16, 2018
בס"ד
גב' זואי היקרה.
אני לצערי "חרדתי" והתחלתי לטוס לראשונה לפני כשנה כבעיקר במסגרת פעילות בחו"ל.
וכבר הספקתי תוך שנה לצבור רזומה של 8 יציאות לחו"ל.
וביקור בתוך תא הנוסעים של 28 מטוסים(כולל 2 קטנים של מנועי טורבו מדחף)יש לי מתח שאופף אותי מידי פעם בטיסות. בעיקר בעת כיסי אוויר והשיתוף שלך האישי בחוויות והתחושות שהיוו סוג של "העתק -הדבק" של מה שאני עובר. והציטטות שלך ממיקי כץ מאד יסייעו בידי בעז"ה להתייחס בצורה בריאה יותר. ייתכן שבשבוע הבא אטוס . וגם בחג סוכות הבא עלינו לטובה כנראה שאי"ה אטוס
אני מבקש להודות לך על הפוסט הנפלא .
תודה ויום טוב.
זואי לסרי
אוג 16, 2018
שלום אבי,
אני מאוד שמחה לשמוע 🙂
מאחלת לך המון טיסות ללא פחד ותודה ששיתפת אותי.
אוקסנה
אוג 12, 2018
הי. גרמת לי לדמעות. כאילו קראתי על עצמי ..עד מציאת פתרונות. כי אני לא הולכת לאנשי מקצוע וכו,למרות שסמינר נרא מאוד מענין. גם אני כאשר מספרת על חרדת טיסה מקבלת תגובות כמו -"אבל את טסה הרבה" או "אם את מצליחה לטוס אז זו לא חרדה"..אבל זה כן! כל קפיצת מטוס הכי קטנה – אני נשטפת בזיעה קרה ואם הילדים שלי בטיסה אומרת לעצמי "הרגתי את הילדים שלי במו ידי"..זה מתסכל. מנסה להיות הגיונית ולשכנע את עצמי ודי מעודד לקרוא דברים כמו שאת כתבת. בקיצר מתוכננות לי שתי טיסות (בעצם 4 עם חזור) שאנסה לעבוד על הפחדים. תודה
זואי לסרי
אוג 12, 2018
הי אוקסנה,
חיבוק ענק ממני! תודה ששיתפת בתחושותייך.
מקווה שתתגברי על הפחדים, בסופו של דבר הרי זה רק סרט! 🙂
מיכל
יול 24, 2018
הי זואי. ראיתי אותך בתכנית הבוקר היום, ונחלטתי לגלוש באתר שלך.כך נחשפתי לבלוג בנושא חרדת טיסות. גם לי יש חרדת טיסות בעקבות חוויה לא נעימה שעברתי בטיסה לארה"ב לפני כעשרים שנים. אני מאד אוהבת לראות עולם, ולכן מתגברת על הפחד וגם על בסחרחורות בעזרת 2 כדורים (טראבמין לסחרחורות וקלמנרבין-טבעי לחרדות. עדיין מרגישה שמפעם לפעם זה הולך ונהיה קשה יותר.נחלטתי שגם אני רוצה לפנות לטיפול. תודה על הטיפים. סמינר כזה עם מיקי נשמע לי אחלה דבר. אנסה.תודה לך על הכנות ועל השיתוף
זואי לסרי
יול 24, 2018
הי מיכל,
ברוכה הבאה לבלוג! 🙂
מאחלת לך למצוא את דרכך להתגבר. זה אפשרי לגמרי. מניסיון.
מיכל
יונ 16, 2018
שלום זואי!
אני ממש ערב טיסה, ואני מתה מפחד מטיסות וכולם יודעים את זה לא מתביישת בעובדה. אני גם מודעת לזה שזה נובע ממצב של חוסר שליטה, אם זה תלוי בי לא הייתי טסה מעולם אבל בעלי אוהב והוא משוכנע שיצליח להעביר לי כך את הפחד. בקיצור אני חיפשתי בד"ר גוגל אם יש המלצות על פסוקים או תהילים לומר וד"ר גוגל כנראה זיהה שזה נובע מפחד טיסות כי ההצעה הראשונה היתה האתר שלך!
קראתי את כל המאמר וברוך ה' הצלחת להכניס לי שכל לפחד, אני אשנן את הדברים ונראה איך תעבור הטיסה בעז"ה. כמובן שתמיד מועיל וטוב להרגעה לומר את פרק צ"א בתהילים. תודה רבה!
זואי לסרי
יונ 17, 2018
הי מיכל,
תודה רבה ששיתפת אותי וכתבת לי 🙂
אני מאוד מבינה אותך ומאחלת לך שתצליחי לאלף את הפחד.
כך תוכלי להגיע להמון מקומות נפלאים בעולם המופלא שלנו 🙂
אפרים
מרץ 29, 2018
שלום זואי,
קראתי את כל התגובות ומעניין שאף אחד לא התייחס לקורה על הכביש. הכביש מפחיד פי כמה מהטיסה. כמה פעמים שומעים על אסון של מטוס וכמה פעמים בשבוע שומעים על אסון על הכביש, כאן לידינו. נכון מטוס באוויר, למעלה בשמים, מעל הים ועוד ועוד. אבל מההבט המעשי מפחיד מאד מאד לצאת לכביש ששם אנו תלוים באחרים. כולנו מתעלמים מכך או יותר נכון יודעים לשלוט על פחד זה ועל האחר פחות.
זואי לסרי
מרץ 29, 2018
תודה רבה על התובנה אפרים (:
מיכל בר
מרץ 26, 2018
גם לי יש פחד טיסה ואני גם סובלת מבחילות, כך שכדור "טראבמין" מאוד עוזר לי ואני גם ישנה טוב שזה ערך מוסף. אבל לעיתים כשיש מזג אויר סוער, רוחות וכאלה והמטוס מקפץ לו, אני מתחילה לפחד ודווקא אוטומטית חושבת עליך, שאת טסה המון ותמיד חוזרת עם חוויות טובות וכמה שאת מודל בשבילי ואז נרגעת. עכשיו אחרי שגילית לנו על פחד הטיסה שלך, את עוד יותר מודל בשבילי – התמודדות עם הפחד והתגברות ולא הימנעות מסיטואציות מפחידות. את מקסימה ואת כולך מלאת אנרגיות טובות ותמשיכי להיות מורת הדרך שלנו.
זואי לסרי
מרץ 28, 2018
הי מיכל,
תודה רבה יקירתי…. ריגשת אותי מטירוף 🙂
משה
מרץ 25, 2018
ברוכה תהיי זואי על השיתוף. פשוט לקחת את השיעור שלך ולהעבירו בשעת מחנך. הדוגמאות שהבאת בעניין "המוח הפטפטני" מעולות בתוכן הדוגמא בזוגיות….שיתוף מלמד ומועיל בהחלט!
תודה רבה.
זואי לסרי
מרץ 25, 2018
באהבה משה,
תודה על ההודעה הכיפית 🙂
מיכאל תדמור
מרץ 24, 2018
היי זואי כאן מיכאל.
הופתעתי מאוד לקרוא על אותם דקות חרדה ודווקר ממך.
הייתי משוכנע שחית שחקים כמוך חסינה מכל פרט חריג בטיסות .לא נורא נתגבר….בינתיים חג שמח והרבה בריאות.
מיכאל.
זואי לסרי
מרץ 24, 2018
הי מיכאל,
תודה!
כן, מסתבר שאני אנושית בדיוק כמוך וכמו כל אחד אחר. 🙂
חג שמח!
זיוה
מרץ 21, 2018
זואי את מקסימה. כמובן שגם לי יש פחדי טיסה וכבר כמה ימים שקיבלתי את המייל הזה עם כותרת הנושא, ואני מתעלמת לגמרי ממנו, כאילו שאם לא אקרא אז לא יקרה או לא יתעמת וכו׳. היום הייתי אמיצה ואולי סקרנית פשוט לשמוע מה לך יש להגיד בנושא.. הייתי סקפטית אם לאמר בכנות, אך כבר באמצע הכתבה העלית חיוך על פניי ועד סוף הכתבה כבר שיכנעת אותי שיהיה בסדר!!! אני מודה לך מאוד מאוד. נשיקות
זואי לסרי
מרץ 21, 2018
הי זיוה היקרה,
תודה רבה על התגובה הכנה. התרגשתי מהאוצץ שלך להתעמת עם הפחד ושהעזת לקרוא.
חיבוק גדול (:
שירה
מרץ 21, 2018
זואי איזה אלופה את לחוות ככה את הפחדים, מחבקת אותך!
זואי לסרי
מרץ 21, 2018
תודה רבה שירה 🙂
ישראל
מרץ 21, 2018
היי זואי
תודה בעבור כל כתבה שאת מעלה כאן פשוט מדהים.
יש לי עצה קטנה אחת שאולי תעזור (בנוסף) וזה לבדוק בבדיקת דם את ה TSH הנתון הזה זו פעילות 'בלוטת התריס' יתר פעילות יוצר חרדות מכלום. זו בעיה הורמונלית שניתן לטפל בה בקלות כמו במקרה שלי.
זואי לסרי
מרץ 21, 2018
הי ישראל,
תודה רבה על הפרגון וגם על הרעיון 🙂
אבנר
מרץ 21, 2018
זואי על הדרך הארוכה שעברת בטיפול להתגבר על חרדות ופחדים מגיע לך צלש על מורכבות הטיפול וההתמדה כל הכבוד לך אבנר
זואי לסרי
מרץ 21, 2018
תודה רבה אבנר,
ריגשת אותי 🙂
דניאל
מרץ 20, 2018
זואי, אין כמוך!!
ממש נתת לי את התחושה שאני לא לבד, וביחד עם זה גם איך להתמודד עם הפחד.
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
הי דניאל,
תודה!
בטח שאתה לא לבד. כולנו פחדנים. ממש ככה – כולנו.
וגם מי שלא מודה הוא פחדן כי הוא מפחד להודות. תאמין לי, הייתי גם שם. 🙂
לאה
מרץ 20, 2018
מדהים מלמד כל כך, אוהבת לטוס טובה הרבה וכן גם אני לפעמים חווה כל מיני תסריטים שלילים בראש, לפני שטסנו לרומניה עם שתי תינוקות דיימנתי כל הזמן שהרכב השכור שלנו עושה תאונה ואף אחד לא מדבר אנגלית וכו אולי זה היה כי הייתי חודשיים אחרי לידה וזה יותר מצוי… לפעמים פתאום תוקף אותי מתח באמצע הטיסה שלרוב עובר אחרי 5 דקות… עד לפעם הבאה … בכל מקרה עזר לי הפוסט הזה מאוד !! תודה רבה את ממש מדהימה !!
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
תודה רבה על השיתוף לאה יקירתי 🙂
עופר מזרחי
מרץ 20, 2018
היי זואי אני חושב שכל אדם פוחד קצת מהטיסה אני חושב שזה נורמלי לחלוטין גם לי פעם מזמן הייתי בטורקיה ואחרי הטיסה נשבעתי שאני לא טס יותר אבל טסתי והרבה הקטע לדעת איך למנף אני פשוט בא עייף לטיסה וישן כל הטיסה או ברובה העיקר שאת בסדר ואני יודע שתמשיכי לטוס ותמשיכי לעלות חוויות חג פסח שמח
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
הי עופר,
יש צדק בדבריך 🙂
תודה על השיתוף!
מיכל פירו
מרץ 20, 2018
זואי שלום, לדעתי כל פחד נובע ממשהו שלא יודעים וכשאת אינך שולטת על הטיסה גורלך נתון בידו של אחר וזה הדבר שמפחיד באמת…
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
הי מיכל,
התובנה שלי היא שאנחנו תמיד קצת לא בידינו, גם כשאנחנו חושבים שהמצב בשליטה שלנו.
בטיסה או בחיים 🙂
סימה
מרץ 20, 2018
זואי, תודה על השיתוף. אזכור את זה ממש בהמראה הבאה בשבוע הבא.
אני בטוחה שאעבור אותה בקלות אחרי הקריאה של הפוסט הזה.
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
בכיף סימה 🙂
טיסה נעימה!
ענבר
מרץ 20, 2018
היי זואי. כל הכבוד על השיתוף והחשיפה. קראתי לא מעט על תאונות אוויריות, והבנתי שלומדים הרבה מהן ומיישמים בבטיחות. ממש כמו שאמר לכם מיקי בסדנה. ודבר נוסף: הסיכויים לתאונות בכביש גבוהים מתאונות אוויריות. אומנם זה לא מנחם, אבל חומר למחשבה.
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
תודה רבה ענבר 🙂
יוסי
מרץ 20, 2018
היי, את אוצר בלתי נדלה של השראה מהלכת, סליחה, השראה טסה….
מהםמם כל פעם מחדש
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
וואיייי… תודה גדולה, מאוד התרגשתי 🙂
ניקי גל
מרץ 20, 2018
ברגע שקראתי את הכותרת רציתי לכתוב לך :
"אף פעם אל תפחדי מהפחד" קראתי וראיתי שהלכת ללמוד איך לא לפחד ממנו מצויין !עכשיו.
שהוא יפחד ממך ?
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
תודה ניקי, אחלה רעיון! 🙂
מור
מרץ 20, 2018
זואי את מספר 1!
תודה על השיתופים, העצות ואין ספור הטיפים.
יישר כוח ותמשיכי עם הנירוונה.
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
תודה רבה מור (:
ריגשת אותי…
עינת
מרץ 20, 2018
כל הכבוד לך זואי שהצלחת להפחיד את הפחד… אבל למי שיש קלסטרופוביה זה קצת יותר מסובך. מה לא עברתי כדי שהפחד יסתלק ממני. אבל הוא לא… אז נמנעתי מטיסות. אבל עכשיו הגיע תורי לראות קצת מהעולם היפה שלנו. אז אני לוקחת כדור קטן קטן לפני הטיסה והכל כבר יותר בהיר ובטוח. אולי פעם אצליח… אבל טוב לדעת שזה קורה. מאחלת לך לראות עולם ומלואו
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
תודה עינת (:
אחד הטיפים לקלסטרופוביה בטיסה, זה לשבת ליד החלון ולהסתכל בו לאורך הטיסה כדי לחוש מרחב.
מעבר לכך בדקי עם נעמה רגב האם היא יכולה לעזור לך. מאמינה שכן.
נורית
מרץ 20, 2018
סתם מעניין מאיפה יש לך כסף לכל הטיולים הלה
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
הי נורית,
אני עובדת בשיווק באינטרנט דרך הלפטופ מכל מקום בעולם.
חיה חיי פשטות ומינימליזם. טיולים הם ההשקעה הגדולה שלי והם עולים לי פחות ממה שרוב האנשים משקיעים מדי חודש בקניית הדברים שהם לא צריכים. (:
תשקיעי בלחיות ותביני שגם לך יש כסף.
אלונה
מרץ 20, 2018
זואי מקסימה!
הנושא באמת מאד חשוב והטיפול שלך היה יסודי ומעמיק ותודה שהעזת לשתף את כולנו.
הכתיבה שלך כל כך קלילה וכייפית, פשוט תענוג!
נקודה מעניינת – האם שמת לב שרק מבוגרים פוחדים מטיסות? לא נתקלתי בילדים שפוחדים 🙂
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
תודה אלונה יקירתי 🙂
למען האמת לא עשיתי בדיקה על הפחדים בקרב ילדים, אבל ברור שהמבוגרים הספיקו להתקלקל יותר 🙂
yossi
מרץ 20, 2018
האמת בתחילה לא האמנתי שזואי מסוגלת לפחד מטיסה . אילו אמרו לי שהיא הטייסת בעצמה הייתי מאמין ביתר קלות אך בהמשך התחלתי להאמין . ובכן אני טס למטרות עסקים ופעם אחת צרפתי לנסיעתי זוג בשנות החמישים שמעולם לא טסו הם ישבו כמה שורות לפני ובמהלך הטיסה לאחר כחצי שעה הלכתי אליהם להעביר הזמן . ומה אני רואה זוג יושבים קפואים כאילו עוד רגע והמטוס נופל
הבנתי מיד מה עלי לעשות. בשום פנים ואופן לא להרגיע אותם כי אז יותר חילחצו אלא דיברתי איתם על כל מיני נושאים וכך נרגעו…תודה לך זואי
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
תודה רבה יוסי,
אני לגמרי כאחד האדם 🙂
איזה יופי שהרגעת אותם כך כך נכון!
מורדי
מרץ 20, 2018
היי זואי. פשוט מעריץ אותך.על שבירת תקרת הזכוכית שביצעת והדרך שאת מיישמת. אני בן 47 ובעוד חודש טס בפעם הראשונה בחיי (בין היתר גם הודות לבלוג הנפלא שלך). לפתע הבחנתי שמתפתח אצלי פחד מטיסה. חייכתי. כי הבנתי שהפחד הוא משינוי ופתיחת מהלך חדש בחיים.הפוסט שלך הגיע בול בזמן.
תודה רבה לך.
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
הי מורדי,
איזה יופי!! תודה רבה על ההודעה הכיפית והמפרגנת!
ירון דוידי
מרץ 20, 2018
זואי
אני מבין את הפחד שלך כי לי יש פחד מכביש מהיר
מאלץ אותי לדלג על כבישים מהירים ולא לנסוע לים המלח למשל ׁ(כבר חמש שנים)
אני לא מנסה מספיק להתמודד עם זה לצערי
הלכתי לטיפול אחד בעניין התת מודע-לא התרשמתי
מקווה שאתממץ יותר כי זה מאוד מפריע לי
ירון
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
הי ירון,
תודה ששיתפת אותי.
תנסה להיעזר בנעמה רגב היא מ-ד-ה-י-מ-ה, ממש קוסמת. 🙂
שולה אלטמן
מרץ 20, 2018
כל הכבוד לך על האומץ להודות על פחדיך.כשמודעים זה חצי טיפול
אני חושבת שאין אדם שלא מפחד מהטיסה.
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
תודה רבה שולה 🙂
עדנה
מרץ 20, 2018
זואי פשוט תבורכי!!
הפחד הזה מנהל גם אותי וגם אצלי זה לא תמיד היה כך…
תודה לך על ההארה!
חג שמח לך ולמשפחתך.
עדנה
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
תודה רבה יקירתי 🙂
בו
מרץ 20, 2018
השיטה הכי טובה היא לא לחשוב על הפחד
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
תודה בו,
מסתבר שלא לחשוב זה לא תמיד אפשרי… אבל מי שיכול, כמובן הכי טוב לא לחשוב בכלל. רק להרגיש.
ונזיה
מרץ 20, 2018
כל הכבוד שלא ויתרת וטיפלת בזה.
תודה ענקית על השיתוף, המיילים הקבועים, המידע החשוב שאת מנדבת לנו.
ממש נהדרת 🙂
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
באהבה ונזיה,
תודה על התגובה המרגשת 🙂
רונית
מרץ 20, 2018
תודה רבה זואי
על שיתוף כל כך מרגש
אפשר רק ללמוד ממך שכדאי לא לתת לפחד לנהל אותנו
מקסים
רונית
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
באהבה רונית 🙂
תודה על התגובה הכיפית!
שטרק חוה
מרץ 20, 2018
היי זואי יקירה !
מדהימה אותי כל פעם מחדש
אכן לכל אדם בר דעת יש פחדים מטיסה כאלה או אחרים. אך באמת הוקסמתי מכל הנאמר ומהגישה האמיצה והמבט החדש שאימצת על ניהול הפחד.יישר כח על האומץ לשתף וכפי שנאמר בעבר "מכל מלמדיי השכלתי" ובמיוחד מימך.המשיכי לטייל ולהנות ולהתגבר על כל המכשולים שבסופו של דבר רק מחזקים.??
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
תודה רבה חוה היקרה,
ריגשת אותי 🙂
נטלי
מרץ 20, 2018
הי זואי,
אני לא פוחדת בכלל לטוס(:
אבל לפני כחמש שנים התחיל לי פחד משתק מברקים ובעיקר מנהיגה בזמן ברקים. פחד שמגביל אותי בצורה שאני ממש מתביישת בה.
אני חושבת שאצור קשר עם הבחורה שנפגשת איתה ואנסה לפתור את העניין כמוך.
תודה תודה תודה על העצות המעולות.
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
הי נטלי,
באהבה 🙂
אין לי ספק שנעמה תעזור לך בגדול!
אנקה
מרץ 20, 2018
כל הכבוד על הרצון והמאמצים שלך להתגבר על הפחד דווקא למקום שאת נמצאת כמעט כמו בית שני 🙂 המטוס.
אני מניחה שאפשר בטיפול הנכון להתגבר על כל מיני פחדים שונים ומשונים כי לכולנו או רובינו יש אותם.
לא כולם מתאמצים להיפטר מהם, אבל מי שמנסה מצליח בסופו של דבר.
וטוב יותר שיש למי לפנות שיעזור לנו.
תודה ששיתפת יקרה. המשך טיסות נעים ורגוע.
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
תודה רבה אנקה 🙂
מיקי בלו
מרץ 20, 2018
זואי
את פשוט נ-ה-ד-רת!
גאה בך על השיתוף..
תודה על כל הטיפים הנפלאים!
להת' בשבילי העולם 🙂
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
תודה רבה מיקי,
ריגשת אותי… 🙂
נטלי
מרץ 20, 2018
פוסט מקסים
פוגש אותי כמה רגעים לפני טיסה ממנה אני כל כך חוששת.תודה
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
הי נטלי,
חיבוק גדול וטיסה ניעמה! אבל באמת נעימה… 🙂
מיכל
מרץ 20, 2018
הי זואי,
מדהים שהתייחסת לנושא הזה, ומדהים שחווית את הפחד הזה – קלעת בדיוק לנקודה.
גם אני כמוך טסה הרבה (טוב, אולי לא ממש כמוך אבל לא הרבה פחות) וגם אני איפשהו תפסתי את החיידק הזה, רק שאני כנראה עוד חצי "בארון".
תודה רבה על המאמר!! אין לי ספק שאפיק ממנו תועלת.
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
הי מיכל,
תודה על התגובה, תיארתי לעצמי שיש עוד כמה אנשים שמפחדים בארון 🙂
דני
מרץ 20, 2018
תודה זואי,
פוסט מקסים, מרגש וגם מאוד מחכים.
אני לא יכול להגיד שמתישהו הייתה לי חרדת טיסות אבל אני בטוח שאם הייתי בטיסה והמטוס היה מאבד מנוע אז הייתי נלחץ בטירוף כמו רוב הנוסעים. למדתי המון מהפוסט הזה ועכשיו אני מרגיש אפילו יותר ביטחון לגבי טיסות, אז ממש תודה.
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
בשמחה דני,
עשית אותי מאושרת 🙂
רותי
מרץ 20, 2018
היי זואי
תדה על הטיפים
מקווה שאצליח להתגבר על חרדת הטיסה שלי.
עזרת לי להבין מאיפה נובעות החרדות שלי.
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
הי רותי,
אני מאושרת לשמוע 🙂
מריו
מרץ 20, 2018
חייב לציין שהתגברת על זה ממש יפה
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
תודה מריו 🙂
גרי
מרץ 20, 2018
זואי הי
תודה.
זה שיעור לחיים.
תודה
גרי
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
שמחה לשמוע 🙂
עופר
מרץ 20, 2018
תודה על הפוסט. היכן היה הטיול הארוך?
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
תודה עופר!
המסלול עבר בעיקר בתוכי. 😉
אורית
מרץ 20, 2018
האמת שאין לי פחד טיסות אבל פחדין אחרים יש. תודה על ההכוונה לניהול פחדים טיפ משמעותי
זואי לסרי
מרץ 20, 2018
באהבה אורית,
זה היה הרעיון 🙂