ברלין עם ילדים

"תקיש בגוגל אטרקציות לילדים בברלין או ברלין עם ילדים, ותיראה עם שירה מה מדליק אותכם לעשות שם בימים שלא נלך ליריד…"
"אני יודע אימא, כבר חיפשנו אבל לא מצאנו משהו מעניין חוץ מלגולנד…" ענה לי תום. "נזרום, כמו שאת תמיד אומרת." הוא הוסיף בחיוך שובב. 😉

קדימה מתחילים לטייל

את הטיסה הזאת תכננתי כבר לפני שנה אחרי הביקור ביריד התיירות הקודם.
ITB Berlin הוא אירוע מדהים! כמעט כל המדינות בעולם שולחות לשם נציגים כדי לשכנע יותר תיירים לבקר בארצם.
אבל מעבר לססגוניות של התערוכה, זהו מפגש נדיר בין כל התרבויות והשפות, הטעמים והצלילים על פני הגלובוס. כשהסתובבתי ביריד הרגשתי כאילו כל הגבולות והחומות נעלמו, וכולנו תושבי העולם, יכולים פשוט לתת חיבוק אחד לשני מבלי שנצטרך ויזה. 🙂

באופן אירוני האירוע הזה מתקיים דווקא בברלין… אולי כסמל לניצחון מוחץ על כוחות הרשע שהובילו מכאן את שתי מלחמות העולם. או כהוכחה שכל החומות עתידן ליפול.

את הכרטיסים הזולים תפסתי גם הפעם בפתיחת המכירה של איזי ג'ט, ולגבי האטרקציות אני אף פעם לא דואגת. נזרום עם הדרך. בכל מקום כיף! 😉

שכרתי דירה דרך airbnb. הבית שלנו שוכן בצפון מערב העיר בשכונת Wedding. אנחנו מאוד אוהבים לגור בשכונות כאלה של המקומיים כדי לספוג את האווירה בעיר.
שתי דקות מהבית נמצא פארק עם אגם. בקיץ אפשר לשחות שם או לשוט בסירות פדלים.

רוברט, בעל הדירה שלנו, הוא אמן ויוצר. נגור בסטודיו הביתי שלו. הרגשתי שהולך להיות לנו מאוד מעניין! 🙂
(כאן הקישור לבית באייר בי אנד בי)

את היום הראשון בילינו בפארק הסמוך והסתובבנו בשכונה.

בצהריים עצרנו לאכול במסעדה איטלקית קטנה ברחוב שלנו – Neontoaster.
ברברה, בעלת המקום, הגיעה מכפר קטן באגם גאדה והביאה איתה טעמים נפלאים של איטליה.
היא עקבה בחיוך אחרי ניסיונותיי לבחור מאכלים לטעמם של הילדים ונחלצה לעזרתי –
"יש לי רעיון – תטעמו קצת מכל דבר: גבינות, סלטים, רביולי, אומלט… ובסוף אתם תבחרו עוגה!"
וזה עבד! ארוחת טאפאסים התגלתה כפתרון מושלם לשלושת סרבני האכילה שלי. 😉

אחר הצהריים חזרנו לאטרקציה הביתית שלנו – הסטודיו לאמנות מודרנית של רוברט.
בחדר חיכתה לנו הפתעה: טושים מחיקים לצייר על הלוחות, צבעי מים וחבילת דפי ציור. רוברט עמד בפתח הדלת מרוצה מהתלהבותם של הילדים.
"השבוע אתם הופכים לאמנים!" הוא הכריז. 🙂

רוברט אסטרמן הוא אמן שווייצרי שזכה במגוון פרסים על יצירותיו והוגדר כאחד האמנים המצליחים.
בשנים האחרונות הוא מחלק את זמנו בין ציריך לברלין ומשמש כמרצה בכיר לאמנות.

"מה זה אמנות מודרנית?" שאלתי אותו.
"בואי נבין קודם מה זה אמנות בכלל…" הציע רוברט. "אמנות היא הדרך לשקף את העולם באופן הייחודי לאמן. מכאן, אמנות מודרנית זו הדרך לשקף את החברה העכשווית ואת הנושאים הרלוונטיים לחיינו באמצעות שילוב דינמי של חומרים, אלמנטים שונים ומייצגים. בואי תראי…" הוא פתח את תיק העבודות שלו. "היצירה יכולה לכלול שילוב של ציור, חפץ, תמונה מוקרנת, מבנה או אפילו בני אדם בתוכה."

זמן איכות משפחתי אמיתי

למחרת תכננתי להשקיע באמנות המודרנית הפרטית שלי – הבלוג. 😉
ומבחינתי לא היה מקום מושלם לעבודה יותר מהלגולנד, כשהילדים משחקים.
אבל בכניסה גיליתי שאין להם אינטרנט…
"אוקי, אז אנחנו כבר חוזרים. רק נקפוץ לקניון הסמוך לקנות סים סלולרי כדי שאוכל לגלוש." אמרתי לקופאית בכניסה.
"מצטערת גבירתי, אבל אנחנו מבקשים לא להשתמש כאן באינטרנט בכלל. אנחנו מעודדים זמן איכות משפחתי ומבקשים ממך לשחק עם ילדייך במשך כל שעות הבילוי." היא ענתה לי בנימוס.
אופס…  הנחתי שאין טעם לשכנע אותה שאני מבלה עם הילדים את רוב זמני ודווקא עכשיו קיוויתי לזכות בזמן איכות עם הלפטופ. 😉

באולם המשחקים פגשנו משפחה מאום אל-פחם: האחיות נסטיה וקטיה עם הילדים אריז, ואדים והאדי.
הם הגיעו לטיול בברלין לבקר את אחיהן הגדול שעוסק כאן בנדל"ן.

במהירה זמן האיכות המשפחתי של כולנו הפך לשיעור באזרחות ולשיחות שלום. 😉
"תראי, אחי למשל עומד לקבל אזרחות גרמנית. וכמו כל ישראלי הוא נאלץ לוותר על האזרחות שלו בארץ, אותה לעולם לא יוכל לקבל בחזרה בניגוד לאזרח יהודי, שזכאי לזכות השיבה…" אמרה קטיה.
"אנחנו רוצים מדינה שתייצג את כל אזרחיה. שהסמלים שלה לא יהיו מזוהים רק עם היהדות." הוסיפה נסטיה.
באותם רגעים הרגשתי את עומק הקונפליקט בינינו ואת גודל הדמיון גם יחד.
עמדתי מול שתי אימהות כמוני עם אותן דאגות ואהבות… מצד אחד יכולתי להזדהות איתן בתור אימא, לחבק ולהבין אותן. ומצד שני הרגשנו את התהום הפעורה בינינו.
"אני מבינה אתכן מאוד… יחד עם זאת בתור יהודייה אני זקוקה למדינה שלנו כפי שהיא. אהיה הכי כנה אתכן – אני מפחדת מהרעיון שלא תהיה לי מדינת יהודים. אני אוהבת את העולם שלנו, אוהבת את כל תושביו, ומאוד רוצה שלכולם יהיה טוב, אבל מה שנותן לי ביטחון זה ישראל. ואני אפילו לא יכולה לחשוב שעל הדגל שלי לא יהיה מגן דוד…
אבל אשתף אתכן בתקווה שלי ובצעד עליו חשבתי כפתרון אפשרי לטווח ארוך. אני מבינה ששום בעיה לא ניתנת לפתרון ברמת התודעה שבה היא נוצרה. אז כדי לפתור את הקונפליקט כל החברה שלנו תצטרך להתבגר ולהרחיב את התודעה שלה. אנושות תצטרך לפתח אמנות אחרות, ולהבין שכולנו אחד.
לכן בואו נעזור לתהליך הזה כאן ועכשיו. נתחיל מאיתנו, האנשים הפשוטים: נכיר, נלמד יותר על המנהגים אחד של השני, שפה, ונבנה קשר אוהב.
אני מבינה שלכל האנושות זה ייקח זמן. אולי אפילו כמה דורות. אבל גם מסע של אלף מייל מתחיל בצעד אחד קטן."
"אנחנו חושבות כמוך ובגלל זה שלחנו את הילדים לבית ספר דו-לשוני, שבו לומדים ערבים ויהודים ביחד." חייכה קטיה.
"מדהים! תום לומד ערבית בבית הספר ומלמד גם אותי." עניתי לה.
"בואי לבקר אותנו באום אל-פחם, נקבל אותך באהבה." הוסיפה נסטיה.
"ניראה לי שיש לנו כאן הסכם לגולנד." חייכתי לחברותיי החדשות. 🙂

מוזיאון הטבע (Museum für Naturkunde) נבחר להיות התחנה הבאה שלנו בטיול.
גילינו שם עובדה מפתיעה על הדינוזאורים. היצורים הענקיים האלה היו צמחונים ואכלו רק עלים מצמרות העצים. וכדי לספק די מזון לגופם הענק, הם נאלצו לעסוק באכילה רוב שעות היום. 🙂

עם תחילת היריד התייצבנו ב- Messe (גני התערוכה של ברלין). האירוע נמשך חמישה ימים. בשלושת הימים הראשונים הוא פתוח רק לקהל מקצועי (לעוסקים בתחום התיירות), וביומיים האחרונים לקהל הרחב.
למרות שלילדים עד גיל 14 הכניסה חינם, לא פגשנו אף פעם ביריד משפחות עם ילדים. כמה חבל… החגיגה הזאת יכולה להיות חוויה עבורם! 🙂

כדי שלא תלכו לאיבוד בהמולה בין המון אולמות התצוגה ואינספור דוכנים, אני ממליצה לתכנן את הביקור שלכם כאן. זה מאוד פשוט!
באתר ITB Berlin מתפרסמת מפת התערוכה ורשימה של כל המציגים כולל המיקום שלהם.
תבחרו מראש לאן הכי מעניין אתכם ללכת ותארגנו לכם את מסלול הביקור לפי סדר האולמות.
תכינו גם רשימת שאלות לכל מציג שתרצו לפגוש.

אנחנו התמקדנו ביעדים של הטיולים הבאים שלנו וכאלה שאנחנו חולמים לטוס אליהם בקרוב. קבענו כמה פגישות עם נציגים של מנועי החיפוש שאני ממליצה עליהם בבלוג כדי להכיר אישית.
פגשנו גם את שלומית יפת ביאליק, מחברת סדרת הספרים "המשפחה המטיילת", שהגיעה ליריד ביחד איתנו.
וכמובן שהקדשנו זמן גם להסתובב בלי תכנית ולהכיר חברים חדשים מסביב לעולם. 🙂

כך ניראה יריד התיירות דרך העיניים שלנו בווידאו –

היום השלישי: מטיילים ולומדים על ברלין

כעבור שלושה ימים הרגשנו שבעים מהחוויה, אבל צמאים ללמוד יותר על ברלין.
בזמן שטיילנו בעיר לפני היריד ראינו את שרידי החומה שהוצבו כאנדרטות. סיפרתי לילדים על מלחמת העולם השנייה, ועל המלחמה הקרה שבאה אחריה.
"מה דעתכם שניקח מחר סיור בעיר?" הצעתי להם.
"אני לא יודע אימא… סיור זה משעמם וגם אני לא אבין טוב באנגלית…" ענה לי תום. שירה הסכימה איתו מיד.
"בואו ננסה, אני אחפש לנו מדריך בעברית שיספר לכם את הכל הרבה יותר טוב ממני. ואם לא תתחברו, אז נפרוש…"

עשיתי חיפושים ברשת וכתבתי לכמה מדריכי טיולים שמצאתי. אייל אדלמן ענה לי מיד, ואחרי שיחת טלפון איתו ידעתי שמצאתי מדריך מושלם בשבילנו! 🙂
רגע לפני שניתקתי את השיחה איתו הוא שאל "את מעודכנת בתקנה החדשה לגבי התחבורה הציבורית? החל מהחודש אם את קונה כרטיס יומי, שלושה ילדים יכולים להצטרף אליך בחינם."
וואלה! לא ידעתי את זה ועד עכשיו קניתי גם להם כרטיס. אבל לא נורא, גולשי הבלוג שלי ירוויחו מהטיפ. 😉
כאן האתר של התחבורה הציבורית בברלין תתעדכנו לפני הטיול שלכם.

בבוקר נפגשנו עם אייל ויצאנו לסיור רגלי במרכז העיר. הוא הצליח לרתק גם את הילדים! 🙂
הסיור היה גדוש במידע אך הועבר בקלילות ובתיבול של הומור משובח.
זכינו גם בקבוצה של אנשים מדליקים וכיפיים: סמדר ויניב מהקריות ועמית עם אבא אלישע מקיבוץ ניר יצחק.

עצרנו להפסקת צהריים מתוקה בממלכת השוקולד – Fassbender & Rausch.
ושירה ביקשה לצייר את הסיפור של ברלין כפי ששמעה אותו מאייל.

"תשלח לי בבקשה המלצות לעוד כמה אטרקציות לילדים בברלין, בנוסף ללגולנד ומוזיאון המדע." ביקשתי מאייל כשסיימנו את הסיור.
וזה מה שקיבלתי ממנו למייל שלי:
fez – פארק פעילויות לילדים באולם משחקים מקורה וגם באוויר הפתוח.
Waldhochseilgarten – פארק חבלים וקיר טיפוס.
Filmpark Babelsberg – פארק סרטים.
Tierpark – גן החיות הגדול.
Classic Remise – מוזיאון המכוניות העתיקות.
Mercedes-Welt am Salzufer – בית ספר לנהיגה לילדים בתוך סניף ענק של מרצדס.
Tropical Islands – פארק מים ענק מחוץ לעיר, אך שווה ביקור.
בקיץ אפשר לבלות בפארקים הרבים של העיר ולשחות באגמים.

מדי יום רוברט אסף את הציורים של הילדים והדביק על אחד הקירות.
"יש לנו כבר תערוכה שלמה…" הוא חייך כשחזרנו מהסיור. "בואו נעשה ביחד עוד יצירה אחת בסגנון האמנות המודרנית, כמזכרת מהביקור שלכם אצלי בבית." 🙂

רוברט הציע לילדים להשתולל עם העיתון של הציורים שלו. לקפוץ, לרקוד, לעשות פרצופים או אפילו לקרוע אותו, וצילם אותם.

כשנחתנו בישראל קיבלתי הודעה ממנו –

,Dear Zoe
!!Thanks for having been at my place
,Best
Robert